מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חגים, מסורת ומנהגים מבית סבא

פאן יורק הפכה לקוממיות
קשר רב דורי בי"ס השחף
העלייה מלוב, הסתגלות והגשמת ההתיישבות בארץ

החיים בלוב

שמי אברהם בן תורה, נולדתי בשנת 1942 בטריפולי שבלוב למשה בן תורה ופורטונה נימני. אני הבן הבכור ואחרי נולדו עוד ששה בנים. כשהייתי בן ארבע סבי לקח אותי לחיות אצלו כי אני גדול נכדיו וקרוי על שמו.

המסע לארץ ישראל

בהיותי בן שבע וחצי, התכוננו לעלות לארץ והייתה התלבטות עם מי אני אעלה: עם אבא ואימא או עם סבא. הרשויות החליטו שמי שיעלה ראשון לארץ אני אעלה איתו. לבסוף עליתי עם הורי. מטריפולי אין לי הרבה זיכרונות.

החיים בישראל

עלינו לארץ באנייה "קוממיות".

העשרה:

חברת צים רכשה אניות: "אניות של חברת צים. המשימה המרכזית של החברה בשנים הראשונות הייתה הבאת מאות אלפי עולים ופליטים לארץ ישראל. כמה מאניות "צי הצללים" – אניות המעפילים שנעצרו על ידי המנדט הבריטי – צורפו לצים לאחר קום מדינת ישראל (לאחר שלב ביניים בו טיפלה באניות חברה בשם אויות וספינות", שהתמזגה עם "צים"), בהן היו אניות המעפילים הגדולות ביותר, פאן יורק ופאן קרסצנט, שעגנו בקפריסין לשם הובלו על ידי הבריטים. צוותי האניות שמרו על כושר השיט שלהן ומיד עם הכרזת העצמאות הצטרפו גם הן לצים, בשמות חדשים – קוממיות ועצמאות. "

אניות המעפילים הגדולות ביותר, פאן יורק ופאן קרסצנט הפכו בשמות חדשים – קוממיות ועצמאות

הגענו לחיפה למקום שנקרא שער העליה ומשם הועברנו למעברת אגרובנק שבחדרה. במעברה שוכנו באוהלים ואחרי כן בצריפים שהם אוהלים שעשויים ממסגרת עץ ובד. בתוך הצריף הזה חיו 6 נפשות: הורי ועוד 4 אחים. אני לא ישנתי בתוך הצריף, אני ישנתי עם הסבא והסבתא. יותר מאוחר הצריף נשרף כולו, ושיכנו אותנו בצריף מעץ ואז, עשו מעבר בין שני הצריפים. במעברה היו לנו שכנים רבים שמוצאם מלוב.

מעברת אגרונבק

"מעברת אַגְרוֹבַּנְק הייתה אחת משלוש המעברות שהוקמו בחדרה בימי העלייה ההמונית‏. בשנת 1961 פורקה המעברה ואחרוני תושביה הועברו לחדרה"

ליד הרכבת אבא שלי עבד כבנאי והתפרנס משכר נמוך כך שלא היה הרבה בבית. מקרר היה וגם היה קרח שהיינו מכניסים לתוכו אוכל וכך היינו מקררים אוכל באמצעות מישהו שהיה עובר עם עגלה וסוסה ומוכר לנו קרח שהיינו שמים במקרר.

היו לנו שתי עזים. אחרי הלימודים היינו לוקחים אותם למרעה. בזמנו ידעתי לחלוב את העז, הייתי חולב אותם בבקבוקים ובדרך הייתי מוכר את החלב. בזמנים שהיינו לוקחים את העזים כדי לרעות במקומות אחרים הייתי עוצר לחלוב ובדרך נותן את הבקבוקים לאנשים שהזמינו מראש. אצלנו במשפחה לא אכלו מאכלי חלב וכך זה עד היום. היו לנו גם עופות וברבורים. הברבורים אהבו לאכול חלזונות ואנחנו היינו יוצאים לאסוף אותם ולהביא לברבורים.

היינו הולכים עם השכנים שלנו שלהם היו שלוש בנות. במהלך איסוף החלזונות המשותף התפתח סיפור אהבה ביני לבין אחת מבנות השכנים התחתנו והיום יש לנו שלושה ילדים ותשעה נכדים.

ומוכר קרח לא היה מקלחת דוש שירותים היו בחוץ בשביל להתקלח היינו מדליקים פרימוס שמים עליו דוד והיינו שופכים הכול לגיגית גדולה וכך היינו מתקלחים בבטונדות בחוץ הבטונדות (בטונדות-חתיכות בטון ענקיות ששימשו ככביש) היו ליד הרכבת.

כשעבר שנתיים במעברה עברנו שיקום השיקום היה בגבעת אולגה בגיל 11 הייתי בתנועת הנוער העובד ואחר כך עברנו לגדנ"ע בגדנ"ע היינו עושים כל מיני תרגולים צבאיים עד גיל 16 בגיל 16 התחלתי ללמוד מקצוע מסגרות בבית ספר ששמו מפת"ן, שפירושו מפעלי תעסוקת נוער.  כשגמרתי את לימודי בבית ספר ואת המקצוע המסגרות, בגיל 18, התגייסתי לצה"ל וכאן הייתי בגולני במשך שנה. בשנה הזו עשינו אימוני חורף כידוע גולני עושים אימוני חורף ואימוני קיץ אימוני קיץ היינו עושים בדרום אימוני חורף עשינו בצפון שהכי קר בגולני.

עשיתי קורס טולר שפירושו תותח ללא רתח תוך כדי אימון חורף בשנת 61 עלינו על הג'יפים עם התותחים ובכל גיפ יש רשת הסוואה מיוחדת לג'יפ שלי לא היה רשת הסוואה בגודל של הג'יפ אז לקחנו רשת הסוואה של משאית בגלל שרשת הסוואה של משאית היא יותר גדולה וגם לא התאימה בקשירות שלה לג'יפ שלנו ותוך כדי אימון חורף הכול עבר בשלום עם הרשת נסענו בהרים וגבעות הכול היה כרגיל.

אז קיבלנו במכשיר הקשר שהתרגיל הסתיים זה היה מאוד קשה ועלינו להגיע למקום כינוס שמפקד היחידה רצה לנאום לנו מה עבר ואיך עבר אימון החורף ירדנו לכביש ושהתחלנו לנסוע נסענו קצת יותר מהר כי זה כביש ואז הרשת עפה לפניו של הנהג הדרך הייתה מפותלת ובקום לעצור הנהג התחיל לנסוע בזיג זג.

כתוצאה מהנסיעה המהירה והזיג זגים החדים עפתי מהג'יפ ונפלתי על שני הידיים שלי הסתכלתי אחורה בשביל לראות איפה כולם והם היו הפוכים מתחת לג'יפ למזלם התותח יושב חצי מטר מעל הג'יפ וזה מה שהגן עליהם שיצאו מתחת לג'יפ אז הלכתי לבית חולים הביאו אותי עם אמבולנס לבית חולים רמב"ם שבחיפה והבחינו שיש לי סדק ביד ימין וגבסו לי את היד וכל הלילה לא יכולתי לישון גם עם היד השנייה אז עשו צילום גם ליד השנייה וגילו שיש לי סדק גם את יד שמאל גבסו לי הייתי עם שתי ידיים בגבס לא יכולתי לאכול לשתות להתקלח להתלבש כי היה לי גבס בשתי הידיים. בבית חולים האחיות האכילו אותי והשקו אותי ובבית הסתדרתי. אחרי סדרת טיפולים בבית החולים נשלחתי חזרה לבקו"ם בקום זה בסיס קליטה ומיון. בבקו"ם החליטו להעביר אותי לחיל הים כפקיד בבית ספר לחיילים שם שירתתי שנה וחצי עד גמר השירות.

התחתנתי בשנת 1965. בשנת 1966, נולדה לי בת. גרנו בשכר דירה עד שנת 1969. בשנה זו בא אליי סוחר ורצה להוציא אותי מהדירה בגלל שמצאו קונה שיקנה את הדירה לא הייתה לנו ברירה אשתי עבדה במפעל והיה לה תאונת עבודה קיבלנו פיצויים אחרי כמה שנים כ- 7 אלף לירות. הסוחר רצה למכור את הדירה ב- 9 וחצי אלף לירות . לנו היה 7 אלף לירות ולא ידענו מאיפה לקחת כסף. בזמן זה היה מיתון. באתי לבעל הדירה ואמרתי לו שאני אתן לו 7 אלף לירות ואלפיים לירות כל חודש 75 לירות עד שיגמר החוב ואם אתה מוכן לרדת ל 9 אלף לירות. אחרי כמה שבועות אמרתי לו , אני לא מתפנה מהדירה, אז לא הייתה לו ברירה, כי הוא לא היה יכול לזרוק אותי מהדירה . כך הוא הסכים לתנאים שלי וכך קניתי את הדירה שאני חי בה משנת 1965 עד היום.

כשנולדו לנו עוד שני ילדים, הגדלנו את הדירה. ילדתי הגדולה התגייסה לצבא הכירה את בעלה והם נשואים כיום עם שלושה ילדים הם גרים בהוד השרון. בני הגדול ששמו משה, למד בבית ספר אור לטף כיום "השחף", התגייס לצבא וגם ילדתי הגדולה הייתה באור לטף כיום ביה"ס "השחף".

כיום אני גר מול בית הספר "השחף". בני למד שלושה עשר שנה הוא למד 12 שנה ושנה אחת חשמלאות והתגייס שנה מאוחר יותר כי דחה את הגיוס הוא שירת בחיל האוויר הוא היה חשמלאי מטוסים חתם שנתיים קבע ושהשתחרר מהצבא התחיל לעבוד בחברת חשמל וכעבור 4-5 שנים התחתן כיום הוא נשוי עם שלושה בנות וגר בחדרה.

בני השלישי, הבכור איציק גדל ולמד בבית ספר "אור לטף" והיה מנהיג בבית הספר וכשגמר כאן את שמונת שנות הלימוד עבר לעמל והיה כדורגלן מצליח ב"הפועל חדרה" במסגרת הכדורגל הוא פתח חנות שנקראת כוכב הספורט בחדרה ועד היום הוא מתעסק עם ספורט הוא מאוד מפורסם בחדרה. הוא התחתן בשנת 1996 ונולדו לו בן גדול ושתי בנות הוא חי היום בנווה חיים.

מנהגים שונים:

בין פורים לפסח היה מנהג שנקרא פסיסה. זהו מאכל של חיטה קלויה, דורה. טוחנים דק דק, לזכר עבודות הפרך שעבדו בני ישראל במצרים. לחיטה הטחונה מוסיפים שקדים תמרים אגוזים שמן ואף מפתח של בית שה' יפתח את הפרנסה. בזמן הערבוב יוצקים שמן על האצבע ומברכים שה' ייתן לכל מי שחסר לו כדי שיוכל לעשות את החג כהלכתו ופרנסה טובה.

בשבועות

היה נהוג לאפות במהלך כל השנה כעכים מתוקים שנקראו קעקות. בשבועות, באופן מיוחד, היו אופים את הכעכים עם הילדים ויוצרים צורות שונות כגון: תיק, ציפור, סולם. את הכעכים היו תולים על חוט ושמים על צואר הילדים. כמובן שבחג זה היו שופכים אחד על השני מים. כל מי שעבר ברחוב נרטב.

בחג השני של פסח נהגו לתת לילדות קטנות (גיל 7-12) כלי בישול קטנים לבשל בהם כל מה שמבשלים ההורים. האמא הייתה מלמדת את בנותיה לבשל בכלים הקטנים והילדים היו אף נהנים לאכול בכלים קטנים ממעשה ידיהם.

בפורים היו שולחים משלוחי מנות איש לרעהו, הילדים היו לוקחים את המנות ומקבלים ממקבל המנה דמי פורים.

חג פסח בשנות השישים שעיגנו לארץ וגרנו באגרובנק והיה נהוג אצלנו שכל הילדים עושים חג אם האבא. סבא שלי היה לא חמישה בנים ובת כל חמשת הבנים היו באים בערב חג הפסח וכל קצוות הארץ בבת ים בהרצליה בנתניה וכולם היו

חג הפסח באים לסבא – טקס התה של דוד שלום ז"ל

לכולם יש חמישה או שישה ילדים וכולם באים לחגוג את ערב חג הפסח אצל הסבא. בחדר בגודל של פחות מעשרים מטר. כולם היו יושבים ועושים את החג כמנהג יהודי לוב. כל פרק שהיו קוראים בהגדה של פסח, היה בן אחד שהיה קורא אותו בשפת האם הערבית הלובית. כך היו יותר מארבעים איש יושבים ומסובים סביב שולחן הסדר.

בגמר הסדר הם כולם מתארגנים לישיבה מזרחית על שטיחים ואף אחד לא היה מעז לעצום עין מפני שהסבתא היית מוציאה פיצוחים ופירות מכל המינים. היה דוד אחד שקראו לו שלום ז"ל, שהיה יושב על מערכת תה ערבית. התה הזה היה בשלוש מערכות. מערכה ראשונה: היו מוזגים בכוס קטנה ושותים ממנה תה חזק חזק מאוד ומר. מערכה שנייה: היו עושים כוס תה קצת מתוק ויצא טעים. במערכה השלישית: היו עושים כוס תה מתוק ועם שקדים קולים באותו רגע על האש במחבת ואת זה שותים ביחד עם התה. את כל המערכות האלו הדוד שלום ז"ל, היה מארגן. הוא היה מתחיל את הטקס הזה של התה בשעה שתיים עשרה בלילה וגומר אותו בארבע לפנות בוקר. כשכל טקס מערכת של התה, מלווה בסיפורים מעניינים וסיפורי אלף לילה ולילה. שהוא הדוד המיוחד ידע לספר אותם במתח רב. אף אחד לא היא יכול לעצום עין וביחד עם התה והסיפורים של דוד אף אחד לא היה יכול לישון עד הבוקר.

משחקי ילדות – משחק "תירו"

היה משחק שקראו לו בשם "תירו" המשחק הזה מכינים מקל עגול באורך של עשר שתיים עשרה ס"מ את המקל מוציאים בדרך כלל מקל של מטאטא עושים אותו חד בשתי הקצוות ומצרפים מטקה מעץ והמשחק היה מתחיל שזורקים את המקל המושחז על הרצפה ואם המטקה נותנים נגיעה או מכה קטנה בשפיץ המושחז ואז הוא היה מתרומם למעלה ואם המטקה אתה צריך לחבוט בו חזק ולהעיף אותו רחוק וכל מי שמעיף רחוק מנצח.

אברהם בן תורה, השתתף השנה, תשע"ד, בתכנית הקשר הרב דורי – מדור לדור, בבית ספר "השחף" בהנחייתה של המורה ליאת מורבסקי.

מילון

קוממיות - האנייה
אניות של חברת צים. המשימה המרכזית של החברה בשנים הראשונות הייתה הבאת מאות אלפי עולים ופליטים לארץ ישראל. כמה מאוניות "צי הצללים" – אוניות המעפילים שנעצרו על ידי המנדט הבריטי – צורפו לצים לאחר קום מדינת ישראל (לאחר שלב ביניים בו טיפלה באוניות חברה בשם "אוניות וספינות", שהתמזגה עם "צים"), בהן היו אוניות המעפילים הגדולות ביותר, פאן יורק ופאן קרסצנט, שעגנו בקפריסין לשם הובלו על ידי הבריטים. צוותי האוניות שמרו על כושר השיט שלהן ומיד עם הכרזת העצמאות הצטרפו גם הן לצים, בשמות חדשים – קוממיות ועצמאות.

מעברת אגרובנק
מעברת אַגְרוֹבַּנְק הייתה אחת משלוש המעברות שהוקמו בחדרה בימי העלייה ההמונית‏. בשנת 1961 פורקה המעברה ואחרוני תושביה הועברו לחדרה

ציטוטים

”טקס התה של הדוד שלום, החל בשעה שתיים עשרה בלילה והסתיים בארבע לפנות בוקר.“