מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חגיגה בקיבוץ תל יוסף בעמק בית שאן

סבא רבא משה וסבתא גילה
סבא רבא משה בעברו
סבא משה קיבל חדר מעל הרפת בקיבוץ והיה מאושר ושמח בחלקו.

סבא רבא משה נולד בפולין (רוסיה הלבנה) בשנת 1912. לאמו קראו בוניה ולאביו פסח. סבא משה היה
אחד בין ארבעה ילדים. שלושה נספו בשואה וסבא משה ניצל מהשואה בזכות חברותו בתנועת הנוער "החלוץ",
הוא היה מאוד פעיל בתנועה ופעל לשכנע עוד יהודים צעירים שיצטרפו לקבוצה ויעלו לארץ ישראל (פלשתינה).
בשנת 1929 הקבוצה הזו התארגנה לעליה לאנייה אשר הביאה אותם לחופי ארץ ישראל ובידם פספורט.
הם יכלו להיכנס לארץ ללא בעיות וגירושים, לאחר שעזבו את ארצם באמצע הלימודים. סבא משה למד ב"גימנסיה תרבות", אשר שם למדו עברית , כך כאשר הגיע לארץ לא היתה לו בעיית שפה, מאחר וכתב ודיבר בעברית שוטפת.
חברי הקבוצה הגיעו לפני המעפילים אשר גורשו מהארץ.
בארץ ישראל נתקלו בקשיים רבים:
  1. מזג האוויר החם לאנשים שבאו ממדינות אירופה, אשר שם שורר קור כבד ושלג בחורף, היה קשה מנשוא.
  2. בתקופה זו היו בארצנו כנופיות של ערבים שהתנכלו ומררו את חייהם של העולים החדשים, והפכו את חייהם לקשים ומאיימים.
  3. היה מחסור במים (כפי שעד היום אנו סובלים מחוסר מים).
  4. המשכורת הייתה מאוד נמוכה.
  5. בתקופה שעלו לארץ היו פה ביצות ובעקבות הביצות הגיעו יתושים אשר גרמו למחלות קשות, כמו קדחת והיו גם הרבה מקרי מוות כתוצאה מהקדחת. 
למרות הקשיים הכבדים יצאו בשמחה לעבודה ולא בחלו בכל עבודה קשה, היתה אחוות חברים אשר עזרו אחד לשני. יצאו להרבה טיולים כדי להכיר את ארץ ישראל על כל שביליה והמקומות הקדושים. מעולם לא התלוננו על הקשיים כי מאוד רצו ארץ משלהם ומדינה יהודית.
 
סבא רבא משה הגיע לארץ כפי שהזכרתי, בהיותו בן 17 עם קבוצת החברים מהתנועה כאשר עזבו את משפחותיהם, הורים, אחים ואחיות, סבים וסבתות, והשתקעו בקיבוץ תל יוסף בעמק בית שאן. סבא משה קיבל חדר מעל הרפת בקיבוץ והיה מאושר ושמח בחלקו. הוא גם עבד ברפת ולסירוגין בבניית בתים בקיבוץ. בקיבוץ היה להם הווי חברתי, היו עושים קומזיצים בלילות, רוקדים הורה מסביב למדורה, שרים שירים ששרו אותם בתנועה בגולה בשפה רוסית וניסו להתחבר לחברים הוותיקים שגרו כבר בקיבוץ.
 
סבא רבא משה עזב את הקיבוץ כעבור מספר שנים והגיע לאזור גוש דן. התחבר לקבוצת צעירים בגוש דן, מצא עבודה בבניין ולמד להיות טייח ובמסגרת החברים הכיר את סבתא רבתא סוניה, אשר גרה בגבעתיים, גם היא עלתה לארץ מפולין באנייה (לפני אניות המעפילים) לבדה, בעקבות הפצרות אחותה אשר גרה כבר בארץ ובזכות אהבתה לפלשתינה.
 
בערבים לאחר העבודה, החברים היו יוצאים ברגל מגבעתיים לבילויים בתל אביב, רוקדים, שרים, אוכלים גלידה עם כוסות סודה וחוזרים שוב ברגל לגבעתיים ומעולם לא התלוננו וחשבו על הקשיים.
 
סבא רבא משה הציע נישואים לסבתא רבתא סוניה והם התחתנו בבית אחותה בגבעתיים. נולדו להם שני ילדים, גילה (סבתי) ויעקב. לימים גילה התחתנה עם שלמה שיריזלי (סבי) ונולדו להם בן ושתי בנות: רונן, אורית (אמי) ושרון. יעקב אחיה של גילה נהרג בעת מילוי תפקידו בצבא. אורית ביתה של גילה התחתנה עם אילן ונולדו להם ארבעה ילדים: איתי, רותם, ניר (אני) ויואב.

מילון

לסרוגין
לחילופין, פעם כך ופעם כך, באופן חילופי, חליפות, פעם זה ופעם זה

ציטוטים

”בקיבוץ היה להם הווי חברתי, היו עושים קומזיצים בלילות, רוקדים הורה מסביב למדורה“