מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

חבלי עליה ארצה

אילנה קנדיוטי ומיקה מנור
כפר הנוער הדתי - הודיות
אילנה מספרת על השתלשלות עליתה ארצה

הכל התחיל בשנת 1948 ברבאט שבמרוקו. 

עד גיל 8 היינו כל המשפחה יחד עם האחים ברבאט .

בשנת 1956 האחים שלי: רוז'ה- עלה לצרפת ועד היום מתגורר שם עם משפחתו.

ז'ילברט , ז'נין , אבלין עלו לארץ ישראל עם עליית הנוער באוניה שעגנה בנמל חיפה, למדו בקיבוץ ובכפר נוער וכאן ז'נין שינתה את שמה לנוגה ואבלין לחווה עם הגיעם לארץ.

אחי ז'ילבר התגייס לצה"ל. בצה"ל הוא התקדם יפה והיה לקצין מצטיין ובסוף שירת בשירות קבע.

מאחר והייתי בת 8 לא יכולתי להצטרף עם האחים לארץ ישראל.

בשנים האלה היינו מקבלים מכתבים מהאחים דרך צרפת כי אי אפשר היה,לשלוח ישירות למרוקו. ( עד היום זה כך) מאחר ואין קשר דיפלומטי עם מרוקו. עוד זכור לי מאחר שנשארתי במרוקו יחד עם הדודים והדודות והסבתא עוד כמה שנים (שנתיים) בטרם עלינו התגוררנו בצרפת עם אחי רוז'ה  שבינתים הקים משפחה.

סיפורי ילדות הזכורים לי:

למדתי בבית ספר צרפתי כאשר בנים ובנות למדו בנפרד. זכור לי שבכניסה לכיתה היינו עומדים בזוגות בשקט. התלבושת בבית הספר חייבה כל תלמיד ללבוש חולצה עליונית עם שם בית הספר. בבית הספר היה לנו חדר אוכל גדול לכל התלמידים והיינו אוכלים מאכלים כגון: קוסקוס, קציצות ומרק, וזכור לי שבדיוק התנדנדה לי שן ולפתע השן נעלמה כנראה נבלעה יחד עם הקוסקוס.

מכיוון שלמדתי בבית ספר צרפתי בעודי יהודייה הייתה לנו זכות ללמוד את השפה הערבית כיון שגרנו כמובן במרוקו.

בהפסקות שיחקנו קלאס, חמש אבנים , וקפצנו בחבל. בשבתות זכור לי שכל היהודים שמרו על דתם ובכל בית יהודי בשבת אכלו חמין. כיוון שלא היה מקובל להדליק אש בשבת היו טאבונים ענקיים מופעלים ומנוהלים על ידי תושבי מרוקו המרוקאים. כל משפחה הייתה מביאה לטאבון את הסיר עם החמין ביום שישי לפני כניסת השבת ובשבת לאחר תפילה בבית הכנסת אחד מבני המשפחה היה מחזיר את הסיר עם החמין. עד היום זוכרים את ריחות החמין הבוקעים מכל בית.

הסבתא מצד האבא הייתה מפנקת אותי ולפרנסתה היא הייתה בונה תנורים קטנים מחימר ( טאבונים ) כי בשנים ההם שנות החמישים עדיין לא היה בכל בית כיריים. בתנורים אלה היו שמים פחם וכך כולם בישלו. הסבתא הייתה יחידה שעשתה תנורים מחמר והייתה מפורסמת בכל השכונה, ממש אומנית.

בשנות השישים עליתי לצרפת ולמדתי בבית הספר.

בשנת 1963 עליתי לישראל עם עליית הנוער באוניה ( בשם פלמינה) אשר עגנה בנמל חיפה.

הייתי בכפר נוער דתי בשם " הודיות " קרוב לכינרת.

בגיל 20 נשאתי לגבריאל ( גבי ) ובנינו כל אחד בנפרד קריירה.

נולדו לנו 3 בנות : אסתר, רחל וקרן. דור ראשון בישראל, ונולדו נכדים דור שני בארץ.

אנו גאים מאוד כי החלום התגשם לעלות לישראל ולבנות משפחה.

בשנת 2006 ביקרתי ברבאט שבמרוקו בשכונה בה גרתי בבית בו נולדתי ובבית הספר בו למדתי.

אני שמחה ששיתפתי אתכם במקצת החוויות שהיו לי בילדות ועד היום.

 הסיפור של אילנה קנדיוטי

הסיפור של אילנה קנדיוטי – tour builder

העשרה:

הודיות הוקם במאי 1950. שם הכפר נגזר מהודו שהייתה מדינת המוצא של התלמידים הראשונים בכפר הנוער. סיבה נוספת למתן השם נגזרת מהמילה 'הודיה', אמירת תודה.
במקום בו נמצא כיום כפר הנוער ישב בעבר הקיבוץ לביא לפני שעבר למיקומו הנוכחי כיום.
 
תשע"ו   2016

מילון

חמין
חמין (ריבוי של "חם" בלשון חז"ל; ביידיש: טשאָלנט (נכתב לעתים צ'ולנט) או בערבית: סחינה או טבית) מתאר מגוון מאכלים מהמטבח היהודי שיחודם הוא בכך שבישולם אורך זמן רב ומתבצע על מקור חום נמוך יחסית לקראת שבת. רכיביו של החמין משתנים לפי מנהגי העדות השונות, אך בדרך כלל החמין מכיל תפוחי אדמה, בשר, שעועית, גריסים, פול, חיטה, חומוס וביצים קשות. לאחר שעות רבות של בישול והנחה על האש הופך צבעו לחום כהה, ורכיביו מקבלים גוון אחיד. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הסבתא הייתה יחידה שעשתה תנורים מחמר והייתה מפורסמת בכל השכונה, ממש אומנית.“