מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זכרונות של סבתא

יפה בן רעי והנכד אסף
יפה ראשונה משמאל
הבאתי לעולם שלושה ילדים אמירה, איתן ורותי וזכיתי לחמש עשרה נכדים ושמונה נינים.

אני נולדתי בבלגיה בשנת 1930 השני במאי במשפחה מסורתית יהודית. שמרנו על החגים וקידוש, בערב שישי הקפדנו להדליק נרות שבת. אני ביתם של חנה ודוד בלישר, blicher.
 
תמונה משפחתית לפני המלחמה (זאת תמונה יחידה שיש לי מאבא). אבא דוד בלישר, אמא  חנה בלישר, מצד ימין אחותי edith, היום עדנה שלו. ואני מצד שמאל, sylvie blicher וכיום יפה בן רעי.
 
הלכתי לבית ספר חילוני ממלכתי, ובימי רביעי ושישי אחר הצהריים שלחו אותי לבית ספר תחכמוני ללמוד עברית כבר בגיל 6 כי הורי ציונים.
בשנת 1940 התחילה מלחמת העולם השנייה ואז כבשו הנאצים את בלגיה, כתוצאה מזה ברחנו מבלגיה לדרום צרפת, שם היו לנו חיים בטוחים. אבי התחיל לעבוד בהכנת יינות ואני אפילו הלכתי לבית הספר במשך שנה יחד עם אחותי הקטנה בשנתיים ושמה עדנה. כעבור שנה פעלה מערכת הפרופגנדה (תעמולה), הגרמנית כדי להחזיר את היהודים לבלגיה וחזרנו לאט לאט מצרפת. המציאות בבלגיה השתנתה לרעה. הנאצים חייבו את היהודים לשים טלאי צהוב בצורת מגן דויד ועליו כתוב jude, (יהודי).
לאחר מכן החלו הנאצים לשלוח את היהודים למחנות השמדה. כדי להציל אותי ואת אחותי עדנה החליטו הורי להסתיר אותנו אצל משפחה בלגית, לא יהודית תמורת תשלום. בשלב זה הורי נתפסו ונלקחו למחנות השמדה. אבא לא חזר מהמלחמה ואמא זכתה לחזור בסוף המלחמה לעלות לארץ ואף לזכות להיות בחתונה של הנינה רווית. אמא היתה בריאה וזכתה לחיות עד גיל 92.
 

 תמונת חתונה: הכלה הנינה רוית, ביתי אמירה, אני ואימי חנה. 

 
אחרי גלגולים רבים הגענו בעזרת בלגי לא יהודי שעבד עם הורי ודאג לנו למסתור אצל  אישה נוצרייה בעיר גנט, gent שבבלגיה, חיינו תחת הסיפור שאנו אחייניות של טַנְטֶה מארי קבלנו שם משפחה חדש, בארטנס.
 בתמונה ראשונה מצד ימין אחותי עדנה, יושבת לצידה טַנְטֶה מרי, (דודה מארי, כך קראנו לה), בעמידה אנוכי יפה ויושב מצד שמאל פרדיננד, בנה של טַנְטֶה מארי אשר סיכנו את חייהם כדי להציל אותנו. (נפטר ב 2005)

מימין עדנה, באמצע טַנְטֶה מארי ואני
 
היא הצליחה להאכיל אותנו בעזרת המחתרת הבלגית. כאשר הסכנה גברה, המחתרת עזרה להעביר אותנו לקרבת מקום, למנזר שם היו יתומות רבות. בסוף המלחמה גילנו שהיו בינינו עוד יהודיות. היא דאגה לבקר אותנו כל שבוע עם ממתקים. אנו חיינו שם כנוצריות. כאשר הבריטים שחררו את גנט, אנו ברחנו מהמנזר לביתה של טנטה מארי.
בשנת 2013 הוענק לצאצאיה אות "חסידי אומות העולם" מכיוון שטַנְטֶה מארי כבר לא היתה בחיים. 
 
טקס הענקת חסידי אומות העולם אנטוורפן 2013 בתמונה מימין לשמאל: אני, הנין שלטַנְטֶה מארי בן, הנכדה אימו של בן, דומיניק, שגריר ישראל, ראש עיריית אנטוורפן, הראש המציץ זאת כלתה של מארי אשתו של פרדיננד, מחזיקה את התעודה אחותה של דומיניק, קתרין והשמאלית ביותר אחותי עדנה.
 
בטקס היו נוכחים אני ועדנה אחותי, שלושת ילדי אמירה, איתן, ורותי. התלוו אליהם בני זוגם, שני נכדי רוית ודודו ונין אחד דורי. 
 
כל משפחתי לא שרדה את המחנות חוץ מאמי ששרדה וחזרה אלינו בסיום מלחמת העולם השנייה, (1945).
 
כעבור שנה בהיותי בת 16 אני הצטרפתי לתנועת הנוער "השומר הצעיר" שכנעו אותי לעלות ארצה בצורה בלתי חוקית. עליתי באוניה exodus" בשנת 1947,ששמה בעברית יציאת אירופה.
 
 
 
 
לפני שהגענו לחופי הארץ תקפו אותנו אוניות מלחמה בריטיות. הורידו אותנו בכוח ולמרות ההתנגדות שלנו, (בעזרת קופסאות שימורים ותפוחי אדמה), באוניה היו 4554 אנשים רובם נשים וילדים ניצולי שואה. העבירו אותנו ל 3 אוניות בריטיות שהחזירו אותנו לאירופה להמבורג. אני ועוד מספר מעפילים ירדנו במרסיי שבצרפת בגלל בעיות בריאותיות ומשם אני חזרתי לבלגיה. את רוב המעפילים הורידו במחנות בגרמניה בכוח ובגרירה מהאוניות. במשך כל האירוע עיתונאים ליוו אותנו והפיצו לעולם את הסיפור הקשה של "exodus" חודשיים לאחר מכן האו"ם החליט על חלוקת הארץ בין יהודים לערבים. 
 
במאי 1948 קמה מדינת ישראל. בחודש אוקטובר אותה שנה אני וחבריי מהשומר הצעיר עלינו ארצה והקמנו את קיבוץ נחשונים. שם הכרתי את בעלי לעתיד יוסי ז"ל. מהר מאוד התאהבנו והתחתנו. נולדו לנו 3 ילדים (אמירה,איתן ורותי).  
 
 
לאחר עשר שנים עזבנו את הקיבוץ עם שני ילדים, ביתנו רותי נולדה בבת ים. בסופו של דבר קבענו את ביתנו בתל אביב.זכינו להקים משפחה רחבה בורכתי ב-15 נכדים ואחד מהם אסף הבן של רותי איתו אני משתתפת בתוכנית הקשר הרב דורי. 8 נינים ועוד ירבו והכל בזכותה של הגיבורה טַנְטֶה מארי!!!   
 
 תמונה של יוסי ושלי בין 300 קקטוסים על מרפסת ביתנו.
 
 תמונה שלי עם משפחתו של אסף בנה של בתי רותי ראשונה מימין רותי לידה בעלה יעקב בניהם הנכד אמרי, אחר כך הנכד עוז, אני הנכדה מיטב ולפניה הנכדה שירה, לידם הנכדה תמר והשמאלי ביותר הנכד אסף. 
 

מילון

האוניה אקסודוס או יציאת אירופה
הוא שמה של אונית מעפילים שהביאה ניצולי שואה מכל אירופה. האוניה נתפסה על ידי הבריטים במים הטריטוריאלים ולאחר מאבק הוחזרה לאירופה.

ציטוטים

”mieux vaut faire envie que pitie - עדיף שיקנאו בך ולא ירחמו עלייך.“