מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זכרונות ילדות במושב בית הלל

סבתא מספרת על ילדותה במושב ועל אירוע מיוחד שקרה לה.

זכרונות ילדות במושב

נולדתי בישראל בשנת 1950. הוריי גרו בצפת אבל אמי נשלחה ללדת בטבריה.

עד גיל חצי שנה גדלתי בצפת ואז עברנו לגור למושב בית-הלל. הילדות במושב זכורה לי כילדות מאוד יפה, היו לי חברים רבים ואהבתי לשחק עם ילדי השכונה בכל המשחקים כמו למשל: קלאס, חבל, 5 אבנים, מחבואים, תופסת וכדומה.

אחרי שעות ביה"ס היינו כולנו הולכים לחצבאני ושם לימדו אותי לשחות ולצלול. בשבתות הייתי מטיילת עם חברה בשדה והיינו קוטפות פרחים – נרקיסים וכלניות (אז עוד היה אפשר לקטוף), את הפקעות שתלתי מסביב לבית. אהבתי לאסוף מפיות ולייבש פרחים בין דפי אנציקלופדיה. במבט לאחור זו הייתה ילדות מדהימה ללא טלפונים, טלוויזיה, ואייפדים. בחגים היו מסיבות במושב והרביתי להשתתף בהם.

עד כיתה ג' למדתי במושב, אולם בסוף השליש הראשון של כיתה ד' העבירו את כל הילדים לבית הספר מגינים בקרית שמונה. במגינים למדנו יחד עם ילדי קריית שמונה וההתחלה שם הייתה לא קלה, אך לאט לאט הסתגלתי והיו לי חברות טובות, עם חלקן אני בקשר עד היום.

ישנו אירוע שקרה לי בילדות וזכור לי במיוחד. אחד השכנים שלי במושב גידל קוף קטן. בכל יום, כאשר הייתי חוזרת מהגן, הייתי בודקת היטב שהקוף לא נמצא בחצר ורק לאחר שוידאתי שהוא לא בחוץ, הייתי רצה הביתה. באחד הימים, כאשר חזרתי מהגן, הקוף הפתיע אותי, רץ לקראתי וקפץ לכביש. נבהלתי מאוד ופתחתי בצרחות רמות. אירוע הילדות הזה השפיע עליי מאוד ועד היום יש לי פחד מקופים.

הזוית האישית

שוש בלאו: הייתה לנו חוויה מקסימה. למרות שאנו גרות בסמיכות, המפגשים בבית הספר היו אחרים ונעימים.

היום אני עדיין גרה עם משפחתי המקסימה במושב בית הלל. אליה גרה בסמוך אליי ושמחתי מאוד להשתתף יחד איתה בתכנית הנפלאה הזו.

מילון

בית הלל
בֵּית הִלֵּל הוא מושב ואגודת עובדים, מיישובי חומה ומגדל, באצבע הגליל, על הגדה המערבית של נחל שניר, כ-5 ק"מ מקריית שמונה. המושב נקרא על-שם ד"ר הלל יפה, רופא מאנשי העלייה הראשונה. שייך למועצה אזורית מבואות החרמון.

ציטוטים

”הבחירה להיות שמח היא שלנו.“