מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרונות ממלחמת ששת הימים

אביבה, אילן וגל כותבים סיפור
אביבה, אילן וגל
היה זה ערב מלחמת ששת הימים. הייתי תלמידה בכיתה ה'. האווירה ברחוב וגם בבית הייתה מאד מתוחה. מדינות ערב שמסביבנו קראו למלחמה נגדינו. ברדיו הדריכו את האנשים שלא היה להם מקלט בבניין, כיצד לאטום את חדר המדרגות בשקי חול כדי שאם חלילה מטוסי האויב יפילו פצצות אזי שקי החול יספגו את הפצצות וכך לא ניפגע. באותה תקופה לא הייתה עדיין טלוויזיה. כך שהמבוגרים היו צמודים למקלטי הרדיו או הטרנזיסטור. החששות והפחדים התגברו לאחר ששמענו את דברי השנאה של מנהיגי הערבים, שאיימו להשמידנו ובדרך לגלגנית התלוצצו שיזרקו אותנו לים. אבא היה מגויס לצבא וכמוהו גם האבות של מרבית החברים והחברות שלי בשכונה. בבית הספר התנהלה שיגרת לימודים, ובכל זאת תרגלנו כניסה למקלט בבית הספר ואז נשמעה אזעקה בבוקר החמישי ליוני 1967.

למרות שחדר המדרגות היה מוגן כאמור, אמא החליטה שעדיף שנרוץ לכוון הבניין החדש  שהיה עדיין בבניה ושנמצא במעלה הרחוב. אמא נשארה עם אחי התינוק בחדר המדרגות, ואנחנו הגדולים רצנו למקלט הבניין החדש. הצטופפו במקלט הרבה אנשים. לאחר מכן גם אמא ואחי הקטן הצטרפו. היינו מעין משפחה אחת גדולה מאד. תחושה של ביחד. רעש והמולה… תינוקות שבכו, צחוק של ילדים ופטפוטים של מבוגרים… אבל כולם ידעו שבכל שעה עגולה שומעים את החדשות ואז צריכה להשתרר דממה.

לא היה חשמל בבניין ולכן כאשר החל להחשיך הדלקנו פנסים. בלילה נרדמנו כל הילדים ביחד על גבי מזרנים שבמהלך היום הביאו למקלט… כך זה נמשך עד שבבוקר היום השלישי לשהותנו במקלט שמענו ברדיו את ההודעה הרשמית שירושלים המזרחית שוחררה על ידי צה"ל. כולנו התחבקנו האחד עם השני. צהלנו משמחה ויצאנו מהמקלט להפוגה קצרה. בסמוך לבניין התגודדנו…ואז נוצרו מעגלים ורקדנו…לא אשכח לעולם את תחושת הניצחון. את ההבנה שהכותל שוב בידינו! ירושלים שוב מאוחדת! ירושלים בירת ישראל לנצח!

מילון

מוטיבציה
הנעה, רצון פנימי

ציטוטים

”מלחמה זה דבר מפחיד“