מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרונות ילדות

סבא פנחס עם הנכד אליה
סבא פנחס בצעירותו
הסיפור שלי על ילדות, זיכרונות וחיים פשוטים בלי דאגות

שמי פנחס חמו ונולדתי בשנת 1949 בעיר צפרו שבמרוקו. ההורים שלי חנה ויצחק לא השאירו אותי לבד וצירפו אליי ארבע אחיות ועוד ארבעה אחים. אני זוכר שבסביבות המלאח, ברובע שהתגוררו בו היהודים הייתה חומה גדולה ובבתים לא היה מים זורמים או חשמל, דבר שהעמיד בפנינו אתגר כדי להביא מים לשתייה ולשימושים שונים ולהאיר את הבית בימים חשוכים. אמנם זה לא היה פשוט למצוא פתרונות, אבל הצלחנו ואף הסתדרנו איתם טוב מאוד. כמו כל ילד לא היינו מוטרדים מהרבה דברים וכל הזמן שיחקנו במגוון רחב של משחקים כמו כדורגל, מחניים, מחבואים, טיפוס על חבל, קלאס חמש אבנים ועוד.

אני זוכר שבבית הספר למדתי צרפתית וגם ערבית, אך לא עברית. עקב כך, למדתי עברית על חשבון הזמן הפנוי שלי כי השפה הזו לא הייתה בתכנית הלימודים של בית הספר. בהפסקות מה שאהבתי לעשות זה כמובן לשחק עם החברים, כמו כל ילד, תמיד אהבתי לשחק. בימי שישי, סיימנו ללמוד וחזרנו הביתה, אבל ההכנות באותו היום היו שונות: למדנו פחות כי היינו לפני כניסת שבת, חזרנו הביתה ואכלנו ארוחה טעימה ואז אמא שלי הייתה מקלחת את כולנו ומלבישה אותנו לקראת כניסת השבת. המאכלים שלנו היו טעימים ומגוונים ותמיד אזכור את הקוסקוס, המטבוחה והמופלטה בנוסף לעוד מאכלים טובים שהיו מכינים בבית תמיד. בשבת עצמה היינו מטיילים בהרים ולומדים על הטבע.

בשנת 1962 עלינו מהעיר צפרו לישראל ומשם לקרית גת שם אנו גרים עד היום. בניגוד לאחרים, הדרכון שלי נשאר אצלי עד היום!

איך הכרתי את אשתי?

אני זוכר שבשנת 1972 הלכתי למסיבת בר המצווה של האחיין של סבא שלי. אז פגשתי לראשונה את חנה, שלימים הפכה לאשתי. שוחחתי איתה, משם התקדמנו בקשר והפכנו להיות חברים. החברות שלנו נמשכה שנתיים ימים וכשהייתי בן 24 הצעתי לה נישואים. ההצעה הגיעה בזמן שישראל לא הייתה במצב של שלום עם שכנותיה, אך מרגע שהצעתי לחנה נישואים, תוך שלושה שבועות ארגנו את החתונה ונישאנו באולם שנקרא 'תפארת' (כיום קוראים לו פאר). בחתונה שלנו השתתפו הרבה אנשים, כ-300 במספר. מה שכן, זה לא היה מקובל לצאת לירח דבש, אז לא בילינו כמו שנהוג לעשות היום, וגם בגלל שלא היה לנו הרבה כסף. חוץ מזה, באותה תקופה הייתי בשירות מילואים פעיל, וישר אחרי החתונה, חזרתי לצבא כדי להמשיך במילוי תפקידי.

אני יודע שהיום החיים נראים לנו יותר פשוטים בגלל הטכנולוגיה והקדמה, אבל פעם היה לנו הרבה יותר פשוט. נכון, היו לנו קשיים מסוימים, אבל היינו יחד אחד עם השני, שיחקנו ביחד ולא מרחוק, הייתה קרבה ואוכל טעים טעים והמון פשטות, זה מה שהוריד לנו הרבה דאגות מהראש.

גלגולו של חפץ

החפץ שהבאתי למפגש נקרא 'בראד'. הבראד הוא קומקום המשמש למזיגת תה אותו אני שומר בבית. קיבלתי אותו לפני חמש שנים והוא היה שייך להורים של חמותי. במשך הזמן הוא עבר בירושה מאחד לשנייה במשפחה עד שהוא הגיע אליי. הקומקום לא גדול, אבל הוא עשוי מתכת והגיע ממרוקו כשעלינו לארץ בשנות השישים.

הזוית האישית

אליה: נהניתי מאוד לשמוע את הסיפורים של סבא וללמוד עליו. סבא נהנה מאוד להשתתף בפרויקט וסיפר את כל העבר שלו כדי שאני אלמד את סיפור חייו והחוויות שלו מהילדות. סבא פנחס: התכנית החזירה אותי בזמן אל ימים מהנים, פשוטים וטובים. נהניתי בתכנית מהזיכרונות ומהמפגש עם הנכד שלי.

מילון

מלאח
הרובע היהודי בו חיו יהודי מרוקו

קוסקוס
מין מאכל יהודי צפון אפריקאי

מופלטה
מאכל מתוק מהמטבח היהודי-צפון אפריקאי, המאפיין בעיקר את חגיגות המימונה

מטבוחה
סלט שעשוי לרוב מעגבניות, משום ומפלפלים קלויים מבושלים יחד

ציטוטים

”כמו כל ילד לא היינו מוטרדים מהרבה דברים וכל הזמן שיחקנו במגוון רחב של משחקים“