מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרונות ילדות ממלחמת העצמאות

דודה רותי וכחל
המשפחה בקיבוץ שדה נחמיה
סיפור פינוי הקיבוץ

שמי כחל דת ואני תלמידה בכיתה ה' בבית ספר רעות במועצה אזורית מנשה. בחרתי בדודה שלי רותי גל ויחד תיעדנו סיפורים שלה ושל סבתי אורה. שמי רותי גל דודה של כחל ואחות לסבתא אורה. אני אספר לכם על זיכרונות ילדות ממלחמת העצמאות.

מעמק החולה לחיפה

"היינו משפחה צעירה אבא היה בצבא קצין מודיעין ואימא הייתה בבית עם שלוש ילדות, אחותי הגדולה אורה (סבתא של כחל) שהייתה בת שש אני הייתי בת ארבע ואחותי הצעירה חנה שהייתה בת שנה, גרנו בקיבוץ שדה נחמיה שבעמק החולה. במלחמת העצמאות פינו את ילדי היישובים בעמק לערים בתוך הארץ. אותנו פינו לחיפה לרחוב הגפן 19.

הבית ברחוב הגפן 19 בחיפה

אני זוכרת שהעירו אותנו בלילה אמרו לנו להיות בשקט והעלו אותנו על אוטובוסים. לנו היה מזל שנסענו עם אימא מפני שחנה הייתה תינוקת. הנסיעה הייתה מאוד מפחידה מפני שהכל היה חשוך וכל הארץ הייתה בהאפלה.

הגענו לחיפה, לרחוב הגפן 19, זה היה בניין שהערבים נטשו במלחמת השחרור. בניין בן ארבע קומות עם מרפסות עגולות, עד היום הבניין קיים. היינו שם שלושה חודשים. גרנו לפי קבוצות הגיל, לכל כיתה היה את הפעילויות שלה: טיולים ברחוב, בגן ציבורי והתרחצנו בים. אבא שלנו שירת בצבא ובא מידי פעם לבקר אותנו. אני זוכרת שפעם הוא לקח אותי לאיזה משרד בצבא.

חוזרים לקיבוץ

הכיתות חזרו קודם לקיבוץ ובניהם אחותי הגדולה אורה ולאחר כמה זמן חזרו גם ילדי הגנים בניהם חנה ואני. לכבוד החזרה של כל הילדים לקיבוץ אחת המורות חיברה שיר.

[לפי המנגינה של "שושנה שושנה"]:

"בחיפה בילינו שלושה חודשים

גלידה שם אכלנו היה זה טעים

וגם התרחצנו בים הסוער וזמר עליז נזמר

הביתה הביתה הביתה

כמו שנסעו הגדולים

אליך חוליות בגליל

חוזרים גם ילדי הגנים"

ילדי הקיבוץ יחד בעיר חיפה

מלחמת השחרור עדיין לא הסתיימה והחיים בקיבוץ התנהלו בשגרה די רגועה ולא שיתפו אותנו, הילדים במה שקורה בארץ. בקיבוץ היו תעלות ביטחון והסבירו לנו שאם יש מצב חירום צריך להיכנס לתוכן. זכור לי פעם אחת שטס איזה אווירון ואנחנו ישבנו בתעלה. אבא עדיין היה בצבא, רוב היום היינו במסגרת בית הילדים ורק שעתיים אחרי הצהריים היינו עם ההורים בבית שהיה בזמנו רק חדר אחד. חווית הפינוי והמלחמה היו מאוד משמעותיות עבורנו הילדים ועד היום אנחנו זוכרים את זה."

דודה רותי וכחל בביקור בבית התפוצות

הזוית האישית

סבתא רותי: הייתה לי חוויה נעימה לשתף את כחל בחוויות ילדות שלי ושל משפחתי, שכללו גם את סבתא של כחל, אחותי.

כחל: היה לי מאוד מעניין ומהנה לשמוע את הסיפורים וההיסטוריה של משפחתי.

דודה רותי וכחל במפגש הסיום של תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר

מילון

תעלות ביטחון
תעלות שנחפרו באדמה ברחבי הקיבוץ בעומק של 1.5 מטרים [בערך] שהיה אפשר להתחבא שם.

האפלה
כיבוי אורות כללי בכל רחבי הארץ כדי למנוע מהאויב לזהות מטרות.

ציטוטים

”הנסיעה הייתה מאוד מפחידה מפני שהכל היה חשוך, כל הארץ הייתה בהאפלה.“