מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרונות ילדות מאושרת בחיפה

סבא צביקה והנכד ליאם אסולין
סמל הפועל חיפה
איך סבא נדבק בחיידק הכדורגל והפך לשחקן כדורגל בהפועל חיפה

נולדתי ב- 1952 בבית החולים רמב"ם בחיפה. להורי יוסי וסאלי, הצבר הראשון של המשפחה (סבא רבא יוסי וסבתא רבתא סאלי ז"ל) הורי הגיעו ארצה בשלהי שנת 1947 לפני קום המדינה. הם עלו ארצה כזוג צעיר אבא בן עשרים ושלול ואימא בת תשעה עשרה וחצי  שנים יחד עם אחותי בתיה התינוקת בת שלושה חודשים. המשפחה הצעירה היגיעה ארצה באניית המעפילים "פאן יורק" מנמל בורגס בים השחור שבבולגריה. שמה העברי של האנייה היה: "קיבוץ גלויות"  על סיפונה של האנייה היו ניצולי שואה מרומניה מהעיר באקאו הנמצאת בחלק הצפון מזרחי של מדינה זו. כן יהודים   ומדינות שקובצו על די אנשי ארגון עליה ב' מבולגריה וממקומות שונים באירופה .

ברומניה הייתה המשפחה משפחה עמידה ומסורתית מאד אך יחד עם זאת הייתה המשפחה מאוד ציונית ורצו לעלות לארץ ישראל ארצו היחידה של עם ישראל בקהילה היהודית נערכה הגרלה כי מספר המקומות באנייה היה מוגבל. למזלם הטוב הם עלו בגורל ובו ברגע החליטו להניח הכל, לקום ולעלות לארץ ישראל, כדי להגשים חלום של הקמת המדינה היהודית לעם ישראל בארץ ישראל. מאחר והיו משפחה עמידה הם החליטו לצרף אליהם  עוד חמש עשרה משפחות נוספות, הם "קנו" עבורם להם מקום על האנייה וכך סייעו להעלאת עוד מספר מכובד של יהודים לארץ ישראל. תחילה היגיעה האנייה אל חופי חיפה אולם העולים והאנייה גורשו ע"י האנגלים ששלטו בארץ וניסו לצמצם את מספר היהודים שיכלו להיכנס לארץ, לכן העולים לארץ באניות המעפילים נשלחו למחנות מעבר בקפריסין ורק לאחר כחודש הוחלט לאפשר עלייה לישראל לכל המשפחות שבהם היו ילדים קטנים ותינוקות מפני שהאנגלים לא יכלו לספק להם חלב. כך בפעם השנייה עלתה המשפחה שלי לארץ ישראל. המשפחה היגיעה לחיפה וכאן עברה עלי ילדותי ילדות מאושרת בעיר חיפה של פעם חיפה שקבלה את העולים החדשים מכל קצוות עולם.

התגוררנו בשכונת חליסה בדירה בת שלושה חדרים, הורי אחותי בתיה ואני  גרנו במשותף עם משפחה נוספת לכל משפחה היה חדר והמטבח השירותים וחדר האורחים היו משותפים. ככה היה נהוג באותם ימים, כי לא היו מספיק מקומות דיור לכל העולים שהגיעו לארץ ישראל בראשית ימיה כמדינה קולטת עלייה.

אחד מזיכרונות הילדות שלי שאני נושא עימי הוא אירוע שהתרחש בשנת 1956 אירוע חזק שלא רבים מכירים בו הופגזה העיר חיפה על ידי המשחתת איברהים אל אוואל ביום ההפגזה ביקשתי להביט מהחלון שהשקיף לעבר הנמל בכדי לראות את ההפגזה. אני זוכר היטב שאבי ז"ל ביקש ממני לשבת מתחת לחלון ולהביט לתוך הבית לכיוון מראה גדולה שהייתה ממוקמת אל מול החלון באופן שמבט אל המראה שיקף מבט כאילו מהחלון וניתן היה לראות את רשף הפגזים שירתה המשחתת. באותה שנה בעקבות אירוע זה ואירועים נוספים התרחשה המלחמה עם מצרים שנקראה  "מבצע קדש"

באותה שנה לאחר המלחמה , הורי רכשו דירה חדשה בשכונת קריית אליעזר בחיפה סמוך למגרש הכדורגל, אליה עברנו לגור כעבור שנתיים.

למדתי בבית הספר "דרור" שבקריית אליעזר מכיתה א' עד כיתה ח' באותם ימים בית הספר היסודי נקרא בית ספר עממי ולמדו בו מכיתה א' עד כיתה ח' ואני זוכר תקופה זו למרות החוסרים ולמרות הקושי כתקופה מאושרת ומופלאה. ידענו להיות חברים טובים ללא אלימות וללא צביעות ולא הייתה תחרות ביננו על רקע חומרי. הסתפקנו במועט הן מסיבות אובייקטיביות והן מתוך גישה מלאת צניעות וללא גאווה חומרית. מותגים וקניונים כמו גם מחשבים שלא היו אפשרו לנו לבלות זמן רב במגרש המשחקים. אני וחברי לשכונה כמו שאר הילדים באותה תקופה בילינו במשך כל שעות היו בחוץ בשכונה, בסביבה של חברים ושכנים. משחקי הילדות שלנו היו משחקים שמשחקים מחוץ לבית משחקים עם הרבה דמיון וחברים מכל מיני גילאים אלו שהיו גם השכנים שלנו, המשחקים בהם שיחקנו מעבר למשחק הכדורגל שהי המשחק האהוב עלי ביותר שיחקנו משחקי ילדות שעיקרם שהיה בחוץ בשכונה במרחבים ולא בבית שיחקנו עם ילדי השכונה מחבואים, תופסת, מחניים(חממות), גולות, גוגואים, חמש אבנים, קלפים(שהיו אז גזורים מחפיסות סיגריות), "תוקע" משחק ששיחקנו בעיקר בחורף כשהאדמה הייתה רטובה לקחנו מסמר גדול שתוקעים לתוך עיגול המסומן על קרקע בוצית וכל זריקה מקטינה את שטח העיגול שנותר.

בלילות הקיץ כאשר היה ירח מלא היינו מתפלחים למגרש הכדורגל הגדול ומשחקים לאור הירח אחד עשר ילדים בכל קבוצה שיחקנו  עד אפיסת כוחות.

אחד האירועים החשובים שהתקיימו בחיפה היה מצעד יום העצמאות זה היה אירוע חשוב שהו צעדו חיילים וחיילות מכל חילות צה"ל וכן גם כלי מלחמה כמו טנקים וכדומה, מצעד יום העצמאות היה ממלא את ליבנו בגאווה גדולה על כך שיש לנו מדינה עם צבא חזק שיכול להגן עלינו מפני האויבים כשבוע ימים לפני המצעד בכל לילה בשעה 3:00 לפנות בוקר היה מתקיים אימון של המצעד הצבאי ואני הייתי מתעורר במיוחד ומשקיף מחלון חדרי בהתלהבות. מצעד יום העצמאות בחיפה 1963 היה אירוע בלתי נשכח עבורי ועבור תושבי חיפה. לצורך הכנת יציע למוזמנים הכינו ערימות של אדמה אשר שימשה אותנו הילדים בהקמה של מחנות בכל קבוצת ילדים.

כשמלאו לי שבע שנים החליט אבי ז"ל שהיה נהג ברכבת ישראל מאז קום המדינה לקחת אותי עימו לנסיעה בקטר הרכבת לתל אביב ואפילו איפשר לי לנהוג בקטר. חוויה שלא תישכח! בימי שבת נהגנו לבלות בעלייה להר הכרמל לכיוון הכרמל הצרפתי, לקטוף פרחים שהיום אסורים כגון: כלניות, רקפות ועוד.

במהלך השבוע בשעות החשיכה נהגנו לרקוד ריקודי עם לאור הירח בטיילת שהייתה סמוכה לאצטדיון הכדורגל קריית אליעזר כמו כן נסענו באופניים (למי שהיה) והיה נהוג להרכיב את החברים והחברות שלא היה ברשותם אופניים. בסמוך לבית הספר "דרור" ברחוב אלנבי הייתה מעברת עולים  שם היה לי חבר בשם אבי שאבו .למדנו יחד באותה כיתה אהבתי אותו הוא היה חברי הטוב  ונהגנו להיפגש גם אחרי שעות הלימודים בבית הספר, בקיץ היינו הולכים לחוף בת גלים להתרחץ בים ולשחק מטקות. בדרך לים עברנו בשדה אבטיחים וחצינו את פסי הרכבת. כמובן שהלכנו ברגל אף אחד לא הסיע אותנו לים והשהייה בים הייתה חלק מרכזי מחופשת הקיץ של כל הילדים בחיפה.

שמות וביטויים ב"סלנג" שהיו מקובלות בילדותי

סטנגה – כדורגל בנגיעה אחת של שני שחקנים המתחרים ביניהם.

בלורות – זה היה שמן של גולות. חממו- משחק מחניים. "הסלוניים"- ילדים שנהגו לבלות במסיבות עם ריקודים סלוניים שנערכו בבתיהם של ילדי הכיתה או השכבה בבית הספר.

שמוצניקים – ילדים שנהגו לבלות בתנועת נוער ולא היו סלוניים.

איך נדבקתי בחיידק האדום של הפועל חיפה הכדורגל ?

בגיל שמונה פנתה השכנה של אמא שלי בטענה שבגללי אח שלה שמגיע מדי שבת בבוקר לשתות קפה אינו יכול לשתות מאחר והקפה מתקרר בגללי. הכוונה הייתה שהוא צופה מהמרפסת  בי משחק כדורגל עם הילדים. הוא קרא לי לשוחח איתו הוא ביקש ממני בכל שבת שבה משחקת מכבי חיפה באצטדיון שאמתין לו בכניסה למגרש (ליד שער כניסת השחקנים). ואכן כך היה במשך שנתיים רצופות הוא דאג להכניס אותי  למגרש הכדורגל של קרית אליעזר על מנת שאוכל לצפות  במשחקי הכדורגל.

האדם הזה נקרא אשר עלמני ז"ל שהלך לעולמו לפני כחודש והיה שחקן במכבי חיפה ולאחר מכן מאמן ילדים ונערים במשך עשרות בשנים. הוא היה מחנך, מאמן, חבר ובעל נתינה ברמה גבוהה ביותר, אדם מיוחד במינו המקרין חום ואהבה לכל הסובבים אותו. הצניעות, הרוגע והענווה ששידר לסביבתו היוו לי דוגמא ומופת.

בגיל עשר התאמנתי בקבוצת הילדים של הפועל חיפה שם שיחקתי ברצף עד הגיוס לצבא. בשבתות כשהתקיימו משחקי כדורגל של הליגה הלאומית אהבתי מאוד לצפות בהם והייתי נכנס באמצעות מבוגרים כאילו שאני הילד שלהם. בגיל 12 עד 17 שיחקתי בקבוצות הנערים והנוער של הפועל חיפה ונכנסתי למשחקי כדורגל ביחד עם כל השחקנים.

לאחר סיום לימודיי בביה"ס היסודי עברתי ללמוד בביה"ס העירוני למקצועות תעופה בית הספר הטכני של חיל האוויר שם סיימתי בהצלחה וקיבלתי תעודה של מכונאי מטוסי סילון. שירותי הצבאי היה כמכונאי בטייסת "פנטום" בבסיס רמת דוד שם שירתי שלוש  שנים בשרות סדיר ובנוסף כעשרים שנה בשרות מילואים.

אני ואחותי בתיה הקמנו משפחות. אני נישאתי לסבתא אביבה ולכל אחד מאתנו 3 בנות בלי עין הרע. הבנות של אחותי נשואות כולן והם הביאו לה שבעה נכדים אנחנו נהנים משתי בנותי הבוגרות הנשואות  יש לי שמונה נכדים  מקסימים וביניהם ליאם שלו אני מספר את הסיפור שלי.

הזוית האישית

צביקה: נהני לספר את סיפור הילדות שלי לנכד שלי ותוך כדי להיזכר בעצמי בילדות שלי ובאנשים שהיו חלק מנוף ילדותי והשפיעו עלי.

אני וסבא בתכנית 

מילון

סטנגה
כדורגל בנגיעה אחת של שני שחקנים המתחרים ביניהם.

שמוצניקים
ילדים שהלכו לתנועות הנוער ולא למסיבות

ציטוטים

”ידענו להיות חברים טובים ללא אלימות וללא צביעות ולא הייתה תחרות בננו הסתפקנו במועט. “