מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרונות ילדות בירושלים – פרידא אדלר

הסידורים בהם התפללה סבתא
שכונת 'בית ישראל'- השכונה שלי
המקרר החשמלי הראשון בשכונה "בית ישראל" היה בבית הוריה של סבתי

הנכדה דולי הגר מתעדת את סיפור חייה של סבתה פרידא אדלר.

סבתי היקרה פרידא אדלר ז"ל נפטרה לפני שנתיים לאחר מחלה קשה. בשנה האחרונה לחייה, התנדבנו בנות המשפחה על מנת לסעוד אותה ולהיות אתה. סבתי הייתה קרובה לנכדיה ואהבה אותם מאוד. סבתא נהגה תמיד  לשתף אותנו בחוויות הילדות שלה, ואנו שמענו בשקיקה את סיפוריה הנפלאים, שהיום הם מלווים אותנו ומהווים עבורנו מקור להשראה על רגעים מופלאים בחברתה. מעבר לבילוי עשיר ומיוחד שחווינו במחיצתה, למדנו רבות על ילדות של פעם בטעם אחר ובקצב שונה לחלוטין.

סבתי נקראה על שם סבתה, פרידא, פרידא – משמעות השם הוא שמחה, גילה וכדומה. שם משפחתה בנעוריה היה פריימן, שתרגומו דרור וחופש. מוצא המשפחה הוא מפולין, עם  הקמת המדינה, הם עברתו את השם לדרורי לתקופה קצרה.

זיכרונות ילדות

כשסבתא הגיעה לפרקה היא נישאה לסבי משה אדלר, שמוצאו אוסטרי. פירוש השם הוא נשר. כל מי שעסק בתפקיד בממלכה האוסטרית כונה כך.

סבתי נולדה בתאריך ה' בתשרי בשנת 1950. בילדותה היא התגוררה בשכונת 'בית ישראל' בירושלים עד היותה בת 10, לאחר מכן משפחתה עברה לגור בעיר בני ברק. הבית בירושלים היה בית ירושלמי דו קומתי עם חצר משותפת וחיים משותפים של השכנים ובני הקהילה. סבתא הייתה ילדת "הסנדוויץ" במשפחה. מעליה היו שני בנים, ואחיותיה נולדו בהפרש של הרבה שנים אחריה. היא הייתה האחות הבוגרת ושימשה להן כאם. משפחתה עסקה בתחום היהלומים, ורוב בני המשפחה עוסקים עד היום במקצוע זה.

זכורים לי סיפוריה על ילדות עשירה, מחבקת וחיים משותפים של דודים, דודות, סבים, סבתות. חיים צנועים ובדוחק, כאשר הממתק השבועי לשלושה ילדים היה אגס אחד שחולק בין כולם. אך לרוב לוו סיפוריה בגעגועים והתרפקות על עבר רגוע ושלוו. בילדותה סבתי אהבה מאוד בובות, וכשלא היה בנמצא, היא הייתה מגלגלת שמיכה ומדמה לתינוק, שאותו טיפחה באהבה. לא אשכח שסיפרה לי בהתרגשות שכאשר אביה חזר מחו"ל באונייה היא נסעה לפגוש אותו, וכשעמדה על המזח היא הבחינה מרחוק שאביה מחזיק בובה ענקית שקנה עבורה. מרוב התרגשות נעתקו המילים מפיה והיא רק בכתה. הבובה הזאת ליוותה אותה במשך שנים רבות. הילדות בשנים אלו הייתה ילדות של משחקי חוץ, של שותפות – קלאס, חבל, כדור, חמש אבנים ואג׳ואים… והרבה שיחות עם חברות.

סבתי הייתה מספרת לנו על ה"מקרר" והבלוקים של קרח שהיו שמים בארגז הקרח. היא גם סיפרה שהמקרר החשמלי הראשון בשכונה "בית ישראל" היה בבית הוריה. למשפחתה של סבתא היה בנוסף גם מיקסר, ובכל אירוע בשכונה היא הייתה נושאת אותו בידיה והולכת ולקשט את העוגות של השכנים ושל משפחות אחרות. היא אהבה לספר על האירועים הצנועים בבתים, על הלקרדה, הדג המלוח ומעט הכיבוד שהונח על השולחנות. אך הם השאירו תמיד בפניה חיוך של הנאה. היא הייתה נוהגת לומר שזו הייתה שמחה אמיתית מכל הלב.

סבתא למדה בבתי ספר של "בית יעקב", היו לה זיכרונות מעורבים מחיי בית הספר, של מורות וסגנון למידה נוקשה לעיתים, עם פחות הכלה ורגישות ויותר משמעת קפדנית. בשנות התיכון היא למדה בסמינר ”וולף" בבני ברק, ובסיום י"ב היא עבדה במזכירות עד להולדת ילדיה. זכורים לי רגעים בהם סיפרה סיפורי חברות מופלאים, בילוי משותף, הרבה ערבים של חברה, לצד הרבה נשיאה בעול של גידול אחיותיה.

ההווי המשפחתי

סבתי גדלה בבית חסידי ירושלמי, המקושר מאוד לרבי מזוועהיל והיה לה קשר מיוחד וקרוב עם הרבי. כשנישאה לסבי שהיה חסיד חב"ד, נרקם קשר מיוחד עם הרבי מליובאוויטש. סבתי הייתה מקושרת מאוד לרבי ונהגה לכתוב לו על בסיס שבועי מכתבים. היא הייתה נוסעת בכל יום ראשון לרחוב יפו בירושלים, לדואר המרכזי, על מנת לשלוח לרבי פקס, בו היא מפרטת את הקורות אותה ואת משפחה ולבקש את ברכתו. היא זכתה להיות אצל הרבי יחד עם אמי בחיי הרבי, ומספר פעמים באוהל הקדוש. המנהגים בביתה היו מנהגי חב"ד, עם ניחוח ירושלמי מיוחד, סידור "קורבן מנחה" לצד "תהילת ה׳", תחינות, תפילות בקשה חסידיים, זמנים מיוחדים, בשילוב הקפדה על מנהגי חב"ד.

אירועים משמעותיים שסבתי סיפרה אודותיהם הם מלחמות ישראל, מעבר דירה מירושלים הצנועה לעיר בני ברק, ולחיים שונים של רווחה כלכלית ופתיחות. סבתי אהבה לשיר את שירי ארץ ישראל היפים. היא נהגה לשיר עם ילדיה אף עם נכדיה, ואנו חיינו למנגינות והצלילים של ילדותה.

הקמת המשפחה

לסבתי היו חיי נישואין של אהבה ושותפות מיוחדים. היא התמסרה לבעלה בכל מאודה וגידלה את ילדיה במסירות רבה. תמיד סבי וסבתי הלכו ביחד, וכשסבי נפטר בגיל צעיר, היא נותרה אלמנה למשך 15 שנים וביכתה בגעגועים את בעלה היקר. סבתי אהבה את לטפח את הבית – ניקיון, סדר, ארגון. אהבה את האירועים המשותפים ואת השמחות. היא אהבה את משפחתה ולא מצאה שום עניין מעבר לכך, מה שהיה עבורה לטוב ולמוטב.

סבתי הייתה עמוד התווך במשפחה והיוותה עבורנו מקור להשראה. ניחוחות האוכל המושקע עדיין באפינו, ובלוטות הטעם מרגישות את טעם האוכל המיוחד. בכל אירוע סבתא חסרה לנו מאוד. ילדיה, שיחיו, נוהגים לומר שהם יודעים בדיוק מה היא הייתה אומרת בכל מצב שקורה גם היום.

נזכור אותה באהבה וננצור זיכרונות. ת.נ.צ.ב.ה.

הזוית האישית

דולי: סיפוריה של סבתא מלווים אותנו ומהווים עבורנו מקור להתרפקות על רגעים מופלאים בחברתה, למדנו רבות על ילדות של פעם בטעם אחר ובקצב שונה לחלוטין.

מילון

סידור תהילת ה'
סידור תהילת השם הינו פורמט של סידור בנוסח האריז"ל, כפי שערך אדמו"ר הזקן והוא צילום מסידור "סדר העבודה", הוצאת וילנא תרע"א, עם תיקונים והוספות מהרבי, בסידור זה נוהגים חסידי חב"ד להתפלל.

חסידות זוויהל
חסידות זווהיל (נכתב גם זוויהל או זוועהיל, נהגה: זְוויל) היא חצר חסידית שתחילתה בעיר נובוהרד-וולינסקי באוקראינה בשלהי מאה ה-18. נקראה עד ראשית המאה העשרים בשם זוויאהל כשבפי היהודים שמה זווהיל או זוויהל. מייסד החסידות היה רבי משה גולדמן מזווהיל, בנו השלישי של רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, תלמיד הבעל שם טוב והמגיד ממעזריטש.

ציטוטים

”סבתא זכתה להקים משפחה לתפארת, שכולנו גאים בה“

”בכל אירוע בשכונה סבתא הייתה נושאת את המיקסר בידיה והולכת ולקשט את העוגות של השכנים“