מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זיכרון ילדות שלי

סבתא איילה וטל הנכד
אני בתיכון
הסוסה האהובה

סבתא מיכל והנכד טל

קוראים לי מיכל ברלב ואני נולדתי בארץ בשנת 1944. הוריי דויד ודינה רפופורט עלו לארץ מלטביה, ריגה עיר הבירה של לטביה בשנת 1925 עם קבוצה מתנועת בית"ר.

הם גרו בבנימינה מעל הרפת של אחת המשפחות הוותיקות במקום. עבדו בעבודות חקלאיות כמו בציר, קטיף תפוזים וסלילת כבישים.

ב- 1929 החלו לבנות את ביתם בפרדס חנה, שם נולד אחי הגדול איתן ז"ל ב- 1932. אני נולדתי שתיים עשרה שנה לאחר מכן.

המגורים מעל הרפת בבנימינה

 

כול ילדותי עברה בפרדס חנה. בית הספר היסודי ארזים בית הספר התיכון החקלאי בפרדס חנה שבנוסף למקצועות הבגרות למדנו בו על ענפי החקלאות השונים כמו רפת מטעים וכדומה. הילדות הייתה שמחה ומאושרת. למרות שהיו אלה ימי צנע וחיינו ממנות קצובות. אנחנו היינו משחקים בחצרות הבתים בקלאס, חמש אבנים, חמור ארוך, תופסת, מחניים ועוד… הילדים בני אותה קבוצת גיל הלכנו יחד מהגן עד הצבא.

בשנת 1950, בחורף היה שלג שכיסה את כול הארץ. בצמוד למושבה הייתה מעברה בה גרו העולים החדשים שהגיעו מכול קצווי העולם וגרו באוהלים וצריפים דלים. את ילדי העולים חילקו במשפחות שגרו במושבה. אנחנו קיבלנו אח ואחות שגרו עמנו עד שהשלג נמס ומזג האוויר נרגע.

זו הייתה היכרותי הראשונה עם העולים החדשים. לאחר מכן, הם השתלבו יחד אתנו במוסדות החינוך השונים.

בסיום התיכון התגייסתי לצבא במסגרת הנח"ל. לאחר שירות מלא נרשמתי ללימודי פיזיותרפיה, מקצוע אותו מאוד אהבתי ובו עסקתי מעל 40 שנה.

עבודות חקלאיות כחלוצים

עבודות חקלאיות כחלוצים

הבית שבנו הוריי בפרדס חנה בסיום בנייתו

אני בת 3 עם הוריי ואחי

אני בתיכון

אני בצבא

 

הסוסה האהובה – זיכרון ילדות של סבתא שלי מיכל 

הימים ימי ראשית המדינה, (1949) אני הייתי בת חמש.

גרנו בפרדס חנה, אבי היה גפיר רכוב על הסוסה האהובה שלו מצויד בנשק.

תפקידו היה לשמור על רכוש התושבים מפני גנבות של מסתננים מעבר לגבול.

בלילות שבהן לא עבד בתפקידו היה סוגר את הסוסה באורווה (אז לא היו אמצעי התרעה) אז הוא לקח פחית שימורים ריקה מחוברת לחוט דיג והניח אותה על כיסא, את קצה החוט השני קשר לידית דלת האורווה ואז אם מישהו היה פותח את דלת האורווה הפחית הייתה נופלת ומעירה אותו.

לילה אחד הפחית נפלה אבי קפץ מיד לנעליו לקח את הנשק ויצא לחצר וניגש לאורווה, הדלת הייתה סגורה, והסוסה הייתה בפנים. הוא בדק את הסביבה ולא מצא דבר זה בטח הרוח חשב לעצמו. הוא חזר הביתה הניח שנית את הפחית שימורים על הכיסא וחזר לישון.

לאחר חצי שעה נפלה הפחית שנית, הפעם הוא לא מיהר כמו בפעם הראשונה יצא החוצה דלת האורווה הייתה פתוחה לרווחה והסוסה כבר לא הייתה. הוא הזעיק את חבריו והם יצאו בעקבות המסתננים אך הם כבר הספיקו לחצות את הגבול עם הסוסה. אבי היה מאוד עצוב על כך היא הייתה סוסה אצילה ואהובה.

אבי כגפיר על סוסתו

הזוית האישית

יאיר בדש: לדעתי הקשר הרב דורי לימד אותי על העבר של סבתא של טל . היה מעניין מאוד.

טל כספי: אני נהניתי מכול רגע!!!!!!! באמת שהיה לי כיף וזה מאוד חיזק את הקשר שלי לבין סבתי וגם אני יודע לכתוב ללא שגיאות כתיב, כמעט לגמרי. זו חוויה בלתי נשכחת באמת! גם הביקור בבית התפוצות היה מהנה במיוחד באזור של צחוק יהודי צחקתי ממש כל הזמן במיוחד בסרט שהם מראים קופאית שמדברת מוזר לגמרי וכל הזמן אומרת לשים בצד… אז בקצרה זו באמת חוויה מעשירה וכיפית…

מיכל: אני נהניתי מאוד בראש ובראשונה מהמפגש והקשר עם נכדי היקר טל וחברו יאיר. כמו כן היה מעניין גם לשמוע את הסיפורים של הסבים והסבתות האחרים. מפגשים אלו הביאו אותי לנבור בתמונות ובזיכרונות ישנים של משפחתי.

מילון

גפיר
שומר

ציטוטים

”אבי היה מאוד עצוב על כך, היא הייתה סוסה אצילה ואהובה.“