מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

זהבה כילדה בזמן מלחמת השחרור

פיגוע בירושלים 1948
צמח החוביזה
בית הספר הוא מקום המגורים

זהבה ששון נולדה בירושלים, הוריה נולדו בחלב שבסוריה היא הבת השביעית מתוך עשרה.

בחרתי לספר את הסיפור שלה מכיוון שרציתי לדעת אילו סכנות רחפו עליהם בתקופה של הקמת המדינה ואיך התמודדו עם זה?

זכרונות מהתקופה שקדמה להקמת המדינה

"לפני מלחמת השחרור אבי בנה לנו בעמל רב בנין כדי שנוכל להתגורר בו, אולם כשפרצה המלחמה ביום שחור אחד אנו מנסים לפתוח את פתח הבית ואמנם הבית אינו נפתח. לפתע, אחד מבני ביתי מזהה דבר חריג הנראה כפצצה שנחה לה בסמוך לבית ומיד זועק "ברחו, טמונה פה פצצה"' רצנו בבהלה ולאחר שהאחרון יצא מפתח הבית נשמע פיצוץ עז שהרס את כל הבניין-את כל עמל אבי.

משלא היה לנו מקום להתגורר כמו רבים רבים ששוכנו בבית הספר, כך גם אנו שוכנו בבית הספר הנקרא "אליאנס" בשכונת מחנה יהודה יחד עם עוד משפחות. הארונות שימשו מחיצה בין משפחה למשפחה. לא היו לנו מקלטים שיכלו להגן עלינו מפני היריות והפגזים, ובאמת הפגזים והיריות פגעו בקירות הבתים והיו אז המון נסים. כשהייתה נשמעת האזעקה המקלט שלנו הילדים היה להסתתר מתחת לשולחנות. את החלונות אטמנו בשקי חול כדי שהפגזים לא יחדרו ל"ביתנו".

בעיה נוספת הייתה חוסר באספקת מזו, היינו ממש מחוסרי מזון ולכן אימי הייתה שולחת אותי לשדה, לקטוף עלים הנקראים חובזה ובהם הכינה לנו קציצות. הימים היו ימי הצנע, שר המסחר והתעשייה היה דב יוסף, שידע על המחסור באוכל ולכן העביר לכל משפחה כמה תלושים שבהם יכולנו לקנות קצת מצרכים.

בית הספר בתקופת שלטון המנדט הבריטי

הבריטים לא נתנו לנו לצאת לרחובות ולכן היינו ישר הולכים לבית הספר. הייתה לנו תלבושת אחידה, שמלה כחולה וצווארון לבן עם עניבה, שחנקה את גרוני. בתג החולצה תפרו לנו כיס עם ממחטה, יום יום עמדנו לפי הסדר כמו בצבא, בדקו לנו את הנעלים, הצפורניים ואת השערות בראש.

החינוך שקיבלנו בבית היה דתי עם דרך ארץ, הייתה לנו יראת כבוד למבוגרים ובמיוחד להורים. טקס בר מצווה למשל עשו רק לבנים בבית כנסת. כל נערה ונערה שהגיעה למצוות לא הבינה בכלל מה זו מסיבת הבת מצווה ומה החשיבות שבה. זו פשוט הייתה עוד שנה חולפת ורגילה.

חוויה בלתי נשכחת

כאשר אני הגעתי לגיל המצוות, קיבלתי תלוש מיוחד מתלושי הצנע, כדי לקנות איזה שהוא מצרך לכבוד הבת מצווה, באותו תלוש לשמחתי העצומה קיבלתי רולדה של נקניק, אני זוכרת שבאותו ערב ישבנו סביב השולחן ונגסנו לאט לאט, לחם עם חתיכה קטנה של נקניק קראנו לזה עוגה, זו הייתה חוויה בלתי נשכחת.

הזוית האישית

דוד אלעד עובד מתעד את סיפורה של זהבה ששון, על זכרונותיה כילדה בזמן מלחמת השחרור.

מילון

חוביזה
צמח ממחלקת הדו פסיגיים המשתייך למערכת בעלי הפרחים. בעברית - חלמית, הינו בעלת חמישה עלי כותרת לבנים או ורודים וחמישה עלי גביע, שגדל עימו פרי קטן המיועד למאכל. (ויקימילון)

ציטוטים

”כמה אנו צריכים להעריך את כל מה שיש לנו שזה לא מובן בכלל.“