מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ומאז ועד היום אני בבית…

סילביה והנכד יובל מתעדים
סילביה וברקע משרד החינוך בנצרת
אהבתי לארץ ישראל, אהבה ממבט ראשון, רק הלכה והתחזקה במהלך השנים

העליה לישראל
כאמור, בעקבות ביקורה של סבתי נפל הפור והוחלט לממש את רעיון העליה לישראל באופן מיידי ככל האפשר. צריך לזכור, שמדובר במדינה קומניסטית ושחופש התנועה וההגירה ממנה אינו מובן מאליו, ולכן ההליכים לקבלת אישור לעליה לישראל ארכו בדרך כלל זמן רב ולעתים כשנתיים שלוש.
הורי החלו להיערך לעליה לארץ וסופו של דבר באוגוסט 1965 הגישו בקשה לקבל אישור לעליה לישראל. אנו כאמור חשבנו שהליך האישור יארך שנים, ולכן הופתענו מאוד בשב-31.12.195, חודשים ספורים לאחר הגשת הבקשה, הגיעה לביתנו גלויה ובה אישור להגירה מרומניה לישראל.

בתוך כשלושה חודשים, הוריי למעשה היו צריכים לפרק את כל ביתם, למכור מה שניתן למכור, או להשאיר סתם כך מאחור, ולהסתפק במטען במשקל 70 קילו לאיש, ובסה"כ כשני ארגזים של חפצים מחיים שלמים.

בחודש מרץ 1966 יצאנו לדרך: תחילה טסנו מבוקרשט לרומא שבאיטליה, משם באוטובוס לנאפולי, ובנאפולי לאחר כשבוע עלינו על אניית צים "מולדת" בדרכנו לנמל חיפה. ב-1.4.1966 עגנה האניה בנמל חיפה, ומאז ועד היום אני ב"בית".
 
סילביה על האוניה

סילביה על האוניה
סילביה על האוניה "מולדת" בדרך לישראל
תחושותיי סביב העליה לישראל
כמו שציינתי, בסה"כ חוויתי ילדות טובה ברומניה. היו לי הרבה חברות בבית הספר, ולמעשה וחרף הדברים השליליים, לא הכרתי ארץ ובית אחרים. כמו שאמרתי, הליך אישור העליה היה קצר באופן מפתיע, ולכן העזיבה של רומניה נפלה עלי בהפתעה, ועוררה בי חרדות ודאגות מפני עזיבת הארץ המוכרת לי והגירה אל הלא נודע. לרגשות אלו התלוו גם רגשות הצער עקב הפרידה מכל חברות הילדות שלי, שאותן לא חשבתי שאראה שוב.
אבל, כל החרדות, כל הדאגות וכל הצער, נעלמו מאליהם כאשר מעל סיפון האניה, שם הצטופפה לה קבוצת העולים מרומניה, מרוקו, צרפת ומקומות אחרים בעולם, נתגלתה לעיניו העיר חיפה למרגלות הכרמל. אני חשתי שהגעתי הביתה, ואפשר לומר שזו הייתה אהבה ממבט ראשון.
עד היום זכורה לי הנסיעה במונית של הסוכנות היהודית אל הבית הראשון שיועד לנו בישוב אבן יהודה. אני זוכרת את מראות החיילים העומדים בטרמפיאדות וניחוח ההדרים באביב שהלך והתגבר ככל שהתקרבנו לשרון.
עוד באותו יום נסענו באוטובוס לעתלית על מנת לבקר את סבי וסבתי, הורי אמי, שהתגוררו שם, ומשם עדיין באותו יום, אני אחי נלקחנו על ידי דודנו ללון בצפת וזכינו לראות גם את יופי הגליל בעליות לצפת.
סיכום – ההשתקעות בישראל
הורי השתקעו בדירה בעיר קטנה וצעירה בגליל נצרת עילית, ואשר גלי העליה של שנות השישים הביאו לפריחתה ולהרחבתה. אני נשלחתי לקיבוץ על מנת ללמוד עברית באולפן. וכך מצאתי את עצמי בקיבוץ מסילות בעמק בית שאן, משכימה קום לעבוד בלול ובמטעים, ולאחר מכן חובשת את ספסלי האולפן ולומדת את השפה העברית.
לאחר סיום הלימודים באולפן שבתי לנצרת עילית על מנת להשלים את לימודי התיכון (עליתי בכיתה י"א!). בנצרת עילית פגשתי את מי שלימים יהיה בעלי ואבי ילדי, טיבי (משה) ריף ז"ל, שגם הוא היה עולה חדש מרומניה.
אנו הקמנו בית ומשפחה בנצרת עילית, בעלי שרת שנים רבות בצבא הקבע, אני עבדתי במשרד החינוך שבנצרת עילית. נולדו לנו שלושה בנים, רן גיל ואורון.
ברבות השנים, גם ילדי גדלו והתחתנו והקימו משפחות משלהם. ובשנת 2005, לאחר שבעלי נפטר, עברתי להתגורר בעיר מודיעין, שם מתגורר בני הבכור, ועכשיו באתי לספר את סיפורי במסגרת תכנית הקשר הבין דורי עם נכדי יובל בנו של רן.
לסיכום אבקש להגיד שאהבתי לארץ ישראל, אהבה ממבט ראשון, רק הלכה והתחזקה במהלך השנים, ותמיד חיפשתי איך להעמיק בלימוד ההיסטוריה והמסורת של המדינה והעם היהודי.

מילון

אולפן עברית
אולפן עברית (מכונה בקיצור אולפן מקור המילה בארמית, משמעותה: מקום לימוד) הוא בית ספר ללימוד אינטנסיבי של השפה העברית. האולפנים מיועדים בראש ובראשונה לעולים חדשים.

ציטוטים

”העזיבה נפלה עלי בהפתעה ועוררה בי חרדות ודאגות מפני עזיבת המוכר והגירה אל הלא נודע“

”הוריי נאלצו לפרק ולהשאיר מאחור את ביתם ולהסתפק בכשני ארגזים של חפצים מחיים שלמים“

”ומאז ועד היום אני ב"בית"“