מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

ויתרו על הכל כדי לעלות לארץ

דוד מספר לתלמיד במה עסק בחייו
דוד מספר ששירת בצבא בגולני
סיפור על חייו האישיים והמשפחתיים של דוד

קוראים לי שלום דוד ואני יליד עדן, נולדתי בשנת 1932. אבא ואימא שלי נולדו גם הם בעדן, עדן זו הייתה עיר הנמל בתימן והיא הייתה בשליטת הבריטים. ההורים שלי היו ציונים ולכן הם החליטו לעלות לארץ אך הבריטים לא נתנו להם להיכנס לארץ. הם התחתנו במחנה העולים עד שהוסדרו אישורי הכניסה.

אבי היה ציוני ורצה להגיע לכאן למרות שהייתה להם מסעדה, אימא שלי הייתה שפית. הייתה להם מסעדה מצליחה בעדן, והיו באים לקנות מהם לשבת. אבי החליט להתחכם עם הבריטים ולהשאיר את המסעדה אצל חברו. הוא עלה על אניית סחר שיצאה לאריתריאה. הכוונה הייתה שהמסעדה תימכר. אחותי הבכורה, ושני בנים מתו במגפה בעדן ואחרי ששני הבנים נפטרו אבי החליט לעשות אותי וכך אמי נכנסה להריון וילדה אותי. בעדן הם התגוררנו עוד קצת עד שהצלחנו לנסוע לאריתריאה ומשם הגענו לישראל.

בילדותי גדלתי בנווה צדק, זאת שכונת שבזי מחנה יוסף, היו שם הרבה תימנים מעדן, בעיקר מזרחיים. אני למדתי בתלמוד תורה בת"א ברחוב מקביל לשוק הכרמל. למדנו גם תורה וגם מקצועות חופשיים. בצבא שירתתי בגדוד 12 ו13 של גולני, הייתי חובש קרבי, אני זוכר את הירידה לחמת גדר מהרמה.

דוד מספר ששירת בצבא בגולני למשתתפים בתכנית הקשר הרב דורי

אז כבר הייתה לי אישה ושלושה ילדים, גרתי בפרדס חנה והייתה לי סיטונאות מזון גדולה. בבנק עבדתי משנת 1947-1950 עד שגייסו אותי לצבא , הבנק היה באמבני 120 מול קולנוע תמר. כשהשתחררתי במאי 1952 קיבלו אותי שוב לבנק, 13 שנים עבדתי שם. הייתי מועמד לנהל בנק אגוד באשדוד אבל בתי הגדולה נולדה מוגבלת ברגל וזה הטריד את מנוחתי והשקעתי בה הרבה כסף. עברתי מההורים שם גרנו ועברתי לרמת גן בדירה שקניתי. משם עברנו לרמת אביב ונולד הבן השני ואחרי הברית עברנו לפרדס חנה כי רציתי לגדל אותם עם השכלה ולא כפרפרים בתל אביב. שם נולד הבן השלישי שלי אלון.

האחות של בית ספר בפרדס חנה עזרה לבת הבכורה שלי, הנכה, בכך שיבנו לה שרותים קרוב לכיתה בבית הספר, משם היא עברה לבית ספר חקלאי וגם שם עזרו לה להתמודד עם בעיית ההליכה שלה. היא סיימה את בבית הספר החקלאי במגמה ביולוגית והיא התקבלה לבר אילן ללימודים של ספרנות. תוך כדי הלימודים היא החליטה להחליף את המקצוע לעורך דין. והיום היא מנהלת עם כיסא גלגלים.

הבן השני שלי, משה דוד, בוגר פנימיית בראלי, למד בארה"ב שנתיים על חשבון הצבא יחסים בין לאומיים. הוא רצה לחתום קבע אני אמרתי לו לא לחתום, כי נזכרתי שלי היה עסק גדול שמכרתי בגרושים כדי לתת לו תגבור חינוכי, והוא צריך זמן להיות עם המשפה והילדים. היום הוא קצין בטחון. אלון, הבן הצעיר יליד 1965 גם למד בפנימייה. והבת שלו סיימה גם עכשיו פנימייה צבאית.

אחרי 32 שנות נישואין אשתי הראשונה ביקשה להתגרש כי רציתי להביא את אמי לבית שלי. ואז הכרתי אישה שגרה לידי, היא הייתה גרושה, בת 30 עם שני ילדים קטנים. אנחנו התחלנו להפגש כשהיא שמעה שאני מחפש מישהי לעבודות ניקיון. היא ראתה שאני מרוויח טוב ואני ריחמתי עליה אז עזרתי לה בכספים. הרב ביקש ממני להתחתן איתה ובסוף התאהבנו והתחתנו. התחתנו באוגוסט 1998 ואז נולד לנו הבן אביאל, היום הוא בן 20 בצבא בחיל האוויר.

הזוית האישית

דוד שלום מבית האבות "עד 120" בחדרה, השתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם התלמיד שאלי מבית הספר אדנים, חדרה, בשנת לימודים תשע"ט, יחדיו תיעדו את סיפור חייו של דוד. 

מילון

חייכן
תמיד מחייך ומקבל בשמחה את התלמידים.

ציטוטים

”הרב ביקש ממני להתחתן איתה ובסוף התאהבנו והתחתנו“