מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

התקווה לשלום שנכזבה

אני וסבי ביום הראשון לקשר הרב-דורי
תמונה של סבא בכיתה ד
ילדותו של סבא זמיר ושירותו בצבא

סיפור ילדותו של סבא זמיר והתקווה לשלום שנכזבה

הוריי עזבו את ברית המועצות לאחר מלחמת העולם השנייה שהייתה מלחמה קשה ואכזרית. הבריטים אשר שלטו בארץ ישראל ולא התירו את העלייה לארץ והורי נאלצו לשהות במחנה מעבר באיטליה. קרובי משפחתי אשר היגרו לארה"ב בראשית המאה ביקשו מהורי להגר לארה"ב, אך אבי שהיה בעל תודעה ציונית עמוקה עוד מבית הוריו קבע ש"מקומו של כל יהודי הינו ארץ ישראל ואין להחליף גולה בגולה".

לאחר שנה וחצי במחנה המעבר באיטליה צצה האפשרות לעלות לארץ וזאת  היות והבריטים אשר תפסו שתי אניות מעפילים בשם דוב עוז ואליהו גולומב, התירו לאחר שביתת רעב של נוסעיהן את המעבר  לארץ. היות ואמי הייתה בהריון איתי אפשר האחראי על ההעפלה להורי קדימות  בעליה ארצה. שלושה חודשים לאחר עליתם של הורי ארצה, נולדתי אני בגבעתיים.

הורי, עדיין לא ידעו עברית והתלבטו  כיצד לקרוא לי. תחילה רצו לקרוא לי זלמן על שם סבי אך לאחר ששמעו את השכנה קוראת לבנה זמיר החליטו לקרוא לי גם כן זמיר. השם זמיר מלבד היותו  בעברית שם של ציפור שיר, הינו בעל מובן ברוסית: זה = בעד, מיר = שלום (או עולם). שם זה ניתן לי מתוך תקווה לשלום ולכך שאני לא אצטרך להשתתף במלחמות.

scan0202

בילדותי לא הייתה טלוויזיה וגם הבתים לא היו גדולים. לכן רוב המשחקים נערכו ברחוב  ובגינה הציבורית .המשחקים היו: דג מלוח, תופסת, שני דגלים, מחבואים, כדורגל ורכיבה על אופנים. בגיל 3 וחצי נסעתי עם אמי לארצות הברית למשך חצי שנה. הנסיעה ארכה שבועיים ימים באמצעות אוניה ומטרתה הייתה ביקור משפחתי. המיטות באוניה היו מיטות קומתיים ואני ישנתי במיטה התחתונה. באחד הלילות בעת שאימי בילתה בסיפון העליון והאנייה הטלטלה, אני התגלגלתי מתחת למיטה, אך המשכתי לישון. אימי שחזרה לתא לא מצאה אותי ונבהלה מאוד ורק אחרי חיפוש מדוקדק "נמצאה האבדה" מתחת למיטה.

במעבר מהים התיכון לאוקיאנוס האטלנטי נערך תרגיל פינוי לשעת חירום אשר בו כל אחד היה צריך ללבוש חגורת הצלה  ולוודא היכן סירת ההצלה שאליה הוא מיועד במקרה ויידרש להתפנות מהאנייה. אני היחיד שסרב ללבוש חגורת הצלה.

במשך השהייה בארה"ב שכחתי לדבר עברית ודיברתי רק אנגלית. לאחר חזרתי ארצה נאלצתי ללמוד לדבר עברית מחדש בכדי שאוכל לדבר עם אימי.

בצבא שירתתי כקצין ופיקדתי על השלמה החיילית. כמו כן לקחתי חלק במלחמת ששת הימים. המפקד של סבתא חנה אשר היה חבר שלי הוא אשר הכיר בנינו. הקשר הראשון היה טלפונית.  תחילה סבתא לא נענתה היות וחשבה ששמי "סמיר" אשר עוברת לזמיר. אך לאחר מכן התרצתה ונפגשנו בערב חג הפורים שנת 1971.

מלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום כיפור גויסתי  כחייל מילואים לחטיבת הצנחנים אשר חצתה ראשנה את תעלת סואץ. לאחר החצייה  התמקמה מפקדת החטיבה ואני בתוכה בראש הגשר אשר קיבל את הכינוי "חצר מוות" וזאת  היות והמצרים אשר ניסו למנוע מאתנו להתקדם הפגיזו אותנו יום יום בצורה מאסיבית ורבים נפגעו.  אני כמו כולם חפרתי שוחה אשר בא התחפרתי בעת ההפגזות.

הפציעה

בתאריך ה -22 לאוקטובר  קרוב לשבע בערב הייתה אמורה להיות הפסקת אש.  בבוקר הופיע אצלנו יורם גאון אשר שר את שירו " ילדתי, אני מבטיח לך שזו תהיה המלחמה האחרונה ". מיד עם גמר  ההופעה החלה עלינו הפגזה כבדה מאוד ואני נשכבתי בשוחה שחפרתי. אולם נוכחתי לדעת שנפילות הפגזים הולכות וקרבות ולכן החלפתי מקום מסתור לשוחה אחרת. למזלי הרע, אחד הפגזים התפוצץ לידי ורסיס חדר מבעד לכובע הפלדה וניתקע לי בגולגולת ואני איבדתי את הכרתי.

בדיעבד התברר שבמקום הקודם בו הייתה השוחה המקורית לא קרה דבר. הרופא החטיבתי שהיה סמוך אלי טיפל בי ופינו אותי בעזרת רכב משוריין לבית חולים שדה שהיה ממוקם בצד המזרחי (הישראלי) של התעלה. לאחר טיפול נוסף העלו אותי על אמבולנס צבאי שפינה אותי לבית החולים אשר היה ממוקם מתחת האדמה בבסיס צבאי שנקרא טסה ומשם לבית החולים אשר היה ממוקם ליד שדה התעופה ברפידים. ברפידים העליתי למטוס אזרחי אשר הטיס אותי לשדה התעופה בלוד ומשם לבית החולים מאיר בכפר סבא.

לצערי התקווה של הורי בכך שקראו לי "זמיר" (בעד השלום) ושמלחמת העולם השנייה תהיה המלחמה האחרונה לא התגשמה ואני לקחתי חלק במספר מלחמות ישראל.

הזוית האישית

מתן: היה לי מאוד נעים ומאוד משמעותי להיות עם סבא ולמדתי הרבה דברים על חייו של סבא שלא ידעתי.

סבא זמיר: היה שיתוף פעולה הדוק ומתן אכן למד המון עליי וגילה המון דברים שלא ידע לפני כן .

מילון

זמיר
זה=תקווה מיר=שלום(ברוסית)

ציטוטים

”אם לא תנסה לא תצליח“