מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

התנדבות בקיבוץ העוגן במלחמת ששת הימים

אדר וסבתא סלי
סבתא סלי בקיבוץ
החיים שלי באנגליה ועלייה לארץ ישראל

העלייה שלנו מאנגליה לישראל

הקשר הרב דורי של אדר וסלי

הכל התחיל כשהיינו זוג נשוי בשנתנו הראשונה. גרנו בצד הדרומי של אנגליה זה היה ביוני 1967. בדיוק סיימנו לשפץ את הבית החדש שלנו במו ידנו ושמענו ברדיו שהתחילה מלחמת ששת הימים בישראל והסוכנות היהודית חיפשה מתנדבים לישראל.

הרווי, בעלי, שלמד בבית הספר היהודי באנגליה, ישר אמר לי שהוא רוצה להתנדב ולעזור בארץ ישראל, אני מאוד מתביישת עכשיו כשאני חושבת על מה שעניתי לו, "על תהיה טיפש איך אתה יכול לעשות את זה", הרווי התעקש ואמר, עם יד על הלב, שהוא חייב לנסוע. אני לא התעניינתי בארץ ישראל כי אף פעם לא גרתי באזור יהודי באנגליה ולא היו לי חברים יהודים למרות שנולדתי יהודייה.

הרווי התעקש ואמר "סלי אני מוכרח לנסוע", אז עניתי לו שאני נוסעת אתו, חשבתי שהוא לא ייסע כי הוא לא ירצה לקחת את האישה הקטנה והחדשה אתו לחולות של ארץ ישראל. בקיצור… ניסיתי לעבוד עליו, אבל הוא אמר לי "אני כל כך גאה בך", אז מה יכולתי לעשות?…

נסענו להירשם ב- REX HOUSE בלונדון. אמרו לנו שאין להם מקום כרגע ויצרו איתנו קשר, ובנתיים כדאי לנו להתארגן משום שצריך לחתום שאנחנו נשארים בארץ לפחות ארבעה חודשים. הם אמרו שיצרו איתנו קשר שלושה ימים לפני המועד.

חזרנו הביתה והמשכנו לשפץ את הבית. הם לא התקשרו ובינתיים הסתימה המלחמה אחרי שישה ימים. הייתי בטוחה שלא ניסע בסוף. כעבור שבוע בשעה שתיים בצהרים קיבלנו טלפון מהסוכנות היהודית "אנא תהיו בשדה התעופה של לונדון היום בשעה 21.00 בערב".

הרווי  סגר את הטלפון, הסתכלנו אחד על שני, והחלטנו להיות בשדה התעופה בשעה 21:00 כמו שהם ביקשו. כל הכביסה הייתה תלויה בחוץ, רטובה על החבל. אספתי את הכול בשקיות ניילון ואז נזכרתי שאין לנו אפילו מזוודה, מזל שהורי גרו לא רחוק משדה התעופה והם הלוו לנו מזוודה. הרווי התקשר להוריו משדה התעופה והסביר להם שלא נספיק להגיע להיפרד מהם מכיוון שאנחנו טסים הערב.

רצינו לקנות מגפיים ובגדים ולא היה לנו זמן לכלום. רצנו לשכנים שלנו, דפקנו בדלת והסברנו להם שאנחנו יהודים ואנחנו טסים עכשיו לישראל להתנדב במלחמה לארבע חודשים, הם אמרו לנו " כל הכבוד לכם". אני רק רוצה לצין שגרנו באזור חילוני בחוץ לארץ ולא ידעו שאנחנו יהודים, אז היו מדברים דברים לא יפים על היהודים.

ב-14 ביוני 1967 הגענו לארץ ישראל, נסענו באוטובוס מלא מתנדבים מכל העולם. חילקו אותנו לקבוצות לפי ארץ ההגעה. אנחנו היינו 21 מתנדבים  דוברי אנגלית. היה כל כך מרגש לראות את החיילים הצעירים שאחרי המלחמה, חלקם פצועים עם קביים הולכים ברחוב ביחד וצוחקים ומספרים בדיחות אחד לשני.

לקחו אותנו לקיבוץ העוגן ולכל אחד נתנו משפחה אומנת. לא ידעתי מילה בעברית אפילו לא "כן" ו"לא."  בעלי ידע קצת עברית בגלל שהוא זכר חלקים מהבר המצווה וכמובן שהוא היה בבית ספר יהודי. לקחו אותנו לצריפים, כל שנים או שלושה מתנדבים בצריף אחד, אף אחד לא היה נשוי אז הרווי ביקש שהיה לנו צריף רק לשנינו. זה לא היה קל לקבל צריף רק לשנינו אבל בסוף הצלחנו.

מאוד נהננו מהזמן שלנו בקיבוץ. אילו היו חיים שונים לגמרי מהחיים שלנו מאנגליה. קמנו ב-4:00 בבוקר כדי לעבוד בבית חרושת של פלסטיק או לעבוד בשדות של מלונים או כותנה. ב-8:00 בבוקר אכלנו ארוחת בוקר הכי טעימה בעולם. המאכל הכי האהוב עליי היה חלבה מעורבבת עם כוס שמנת חמוצה עם טיפות לימון, ביצה, סלט ולחם. אחר כך חזרנו לעבוד עד שעה 12:00/13:00 בזמננו הפנוי הלכנו כל יום לשחות אחרי הצהריים ועשינו טיולים בקיבוץ.

ליד החדר בקיבוץ

בתחילת חודש אוקטובר התחילו טיפות גשם והיה כל כך נעים להרגיש ולראות את הטיפות. בתאריך 14/10/1967 חזרנו לאנגליה לפי התוכנית. אני כבר רציתי לחיות ולהישאר בארץ. הרווי כבר לא רצה. הוא אמר לי שיש לנו בית משלנו ועבודה באנגליה ואנחנו לא צריכים לעזוב את כל מה שיש לנו כל כך מהר. אבל אני כבר רציתי לחיות הארץ. ידעתי גם שזוג נשוי שאחד רוצה משהו ואחד לא רוצה משהו זה לא הולך, שנתיים שתקתי, כי לנדנד זאת לא שיטה. אחרי שנתיים הרווי אמר שהוא מוכן לחזור לארץ ישראל.

סוף סוף הגענו לארץ כעולים חדשים בשנת 1969. אני הייתי בהריון בחודש השביעי עם הילדה הראשונה שלנו דניאלה כמובן שהיא תהיה צברית. התחלנו את החיים החדשים שלנו בשני חדרים במכמורת וכעבור ארבע שנים נולד לנו הילד השני אורן. לבסוף נולדה הבייבי שלנו מישל, אימא של אדר, נעם וארז. כיום אנחנו נהנים משמונה נכדים חמודים.

סבא וסבתא של אדר

מצגת של אדר וסבתא סלי בק

 

הזוית האישית

אדר קוטלובסקי מביאה את סיפורה של סבתא סלי בק, מהתנדבות בקיבוץ לעלייה לישראל.

סלי: האמת אני מרגישה שאני צריכה להודות לבעלי היקר הרווי שהוא שכנע אותי להתנדב, ולהכיר את ארץ ישראל שזה גם העם היקר שלי.

 המשפחה שלנו

 

מילון

העוגן
העוגן (הָעֹגֶן) הוא קיבוץ מזרם הקיבוץ הארצי השייך למועצה אזורית עמק חפר.גרעין קיבוץ העוגן נוסד בשנת 1939 על ידי עולים יוצאי צ'כוסלובקיה. הגרעין שהה כ-8 שנים במחנה ליד גן חיים, על הדרך בין כפר סבא לרמת הכובש. בשנת 1944 מנה הקיבוץ 137 נפש, בהם 17 תינוקות. באוגוסט 1945 הצטרפו לקיבוץ 10 מגולי מאוריציוס.

ציטוטים

”אני צריכה להודות לבעלי היקר הרווי שהוא שכנע אותי להתנדב“