מאגר סיפורי מורשת

התיישבות ביוון לאחר הגירוש – יואנינה

סבא-רבא שלי, שמואל רפאל דוד, נולד בשנת 1907 ביוון. גרנו בעיר "יואנינה" שהייתה מיושבת ביהודים כבר לאחר חורבן בית-המקדש השני. ל"יואנינה" הצטרפו גם מגורשי ספרד. העיר "יואנינה" שוכנת בצפון-מערב יוון, ובה התקיימה קהילה יהודית קטנה. קהילות יוון הם מהוותיקות שבקהילות היהודיות שהתקיימו בתפוצות וקיומם למעלה מאלפיים שנה. מדובר בצאצאי היהודים שגורשו מארץ-ישראל על- ידי הרומאים ב- 70 לספירה הנוצרית, לאחר חורבן בית-שני. קבוצות מתוך היהודים שגורשו הגיעו ליוון, התיישבו שם והתפתחו לקהילות קטנות בתוך יוון. הייחוד שבקהילת "יואנינה", הייתה שהיא לא התמזגה עם היהודים מגורשי ספרד, אלא נותרה מקורית עם התרבות ההליניסטית-רומית , אותה הביאו היהודים המגורשים מארץ-ישראל ל"יואנינה". הם דיברו רק יוונית ונקראו רומניוטים. חיי היהודים נסבו סביב בית-הכנסת, שהיה גורם מלכד בקרב העדה. האנשים שמרו על המורשת היוונית רומניוטית בתפילה ובשפה. למחייתם עסקו במלאכות שונות, ורובם היו במצב כלכלי נמוך.

סבתא-רבתא שלי, רבקה דוד, הייתה בת למשפחה שמוצאה מיוון. הם היו צאצאיהם של יהודי גירוש  ספרד משנת 1492. באותם זמנים שנולדה סבתא-רבתא שלי, רבקה, חלו שינויים ביוון – מלחמת הבלקן בשנת 1913 ותבוסת יוון מפני טורקיה ב- 1922. אירועים אלו לא היטיבו עם היהודים, בין השאר נאסרה עליהם סגירת החנויות בשבת. כמובן שחילול שבת לא היה בא בחשבון, אז לא נותרה בפניהם ברירה והם ארזו את חפציהם וחפשו מקלט בארץ אחרת. האפשרות הראשונה שעלתה, הייתה כמובן לעלות לארץ ישראל. סבא- רבה שלי, שמואל רפאל, היה אז בן 18, בכור הילדים במשפחתו כשהחליטו הוריו לעלות לארץ. בדיעבד, ההחלטה שקיבלו לעלות לארץ, הצילה את חייהם מאוחר יותר, כאשר הגרמנים פלשו ליוון ב- 1941 וביוני של אותה שנה נכבשה יוון והיא חולקה סופית בין גרמניה, בולגריה ואיטליה. בשנת 1943, באזור הכיבוש הגרמני, נשלחו 50,000 יהודים למחנה ההשמדה "אושוויץ", כמעט כולם נטבחו שם. נרצחו בידי הנאצים – 65,000 מתוך – 75,000 יהודי יוון.

בארץ-ישראל

בארץ-ישראל גר קרוב משפחה של סבא-רבא שלי. מוצאו היה גם כן מיוון. קרוב המשפחה היה אמיד ובעל אמצעים, שבבעלותו הייתה חנות לממכר בדים. הוא לקח את סבא-רבא שלי לעבוד איתו בחנות. שעות העבודה היו רבות ומשכורתו הייתה דלה ביותר. סבא-רבא שלי הרגיש שמנצלים אותו ובסופו של דבר הוא התפטר. הוא חיפש עבודה בשוק מחנה יהודה ועבד שם במכירת מוצרי סידקית – סיכות, גפרורים, כפתורים, חוטים וכו'. בהמשך הוא שכר חנות קטנה בשוק מחנה יהודה והפך אותה לחנות נעליים. במשך הזמן העסק התפתח והיו רווחים גדולים מהחנות. סבא- רבה שלי היה איש עמל שעשה את עבודתו באמונה ובנאמנות שלמה, היה לו חוש- הומור שהיה ידוע בקרב כולם, תמיד אמר בדיחה, צחוק, או איזה אמירה שנונה במהלך מכירת הנעליים. סבתא רבתא שלי הייתה אישה חכמה מאוד, היא הצליחה בלימודיה בבית-הספר היווני שבו למדה לפני עלייתה לארץ. חכמתה הרבה עזרה לה לבנות את ביתה ואת העזרה לבעלה בחנות. היא ממש הייתה- "עזר כנגדו". בארץ- ישראל הכירו סבא שמואל וסבתא רבקה ונולדה להם סבתי- מזל בשנת- 1936. לאחר- 12 שנה נולד לה עוד אח בשם – רפי. הם גרו בשכונת אוהל משה בירושלים והקהילה שהגיעה מיאנינה הקימה את בית-הכנסת "בית אברהם ואוהל שרה של קהילת יהודי יאנינה". המצב הכלכלי לא היה פשוט כל-כך וגם תנאי הדיור שלהם היו קשים, אך הם האמינו תמיד שהכל לטובה ועל הכל אמרו: "גם זו לטובה". סבתא רבקה ניסתה לשכנע את בעלה לקנות דירה ובכך לשפר את תנאי חייהם, אך הוא לא הסכים, עד שבא החתן שלהם (סבא שלי) ושכנע אותו שכדאי לקנות דירה. סבתא רבקה נפטרה אחרי פציעה קשה בתאונת דרכים וסבא שמואל נשאר ללא אישתו. היה לו מאוד קשה כי היא הייתה ה"עזר כנגדו".

לזכר הניספים מקהילת יואנינה

לאחר כיבוש יוון על ידי הגרמנים ב-1941 נמצאה יאנינה בשטח הכיבוש האיטלקי. האיטלקים התייחסו אל היהודים בסובלנות והחיים היהודיים נמשכו באין מפריע, בתמורה לכך שהקהילה נדרשה לממן את המאמץ המלחמתי על ידי עבודת כפייה ומסים כבדים. המצב הורע כאשר פרשה איטליה מהמלחמה בספטמבר 1943 ובמקום האיטלקים תפסו הגרמנים את השלטון ביואנינה. ב-25 במרץ- 1944 (יום העצמאות היווני) נצטוו כל יהודי יואנינה להתרכז ליד חוף האגם. נאמר להם שהם מובלים ל"התיישבות מחדש". הם הועלו על משאיות והוסעו לעיר לאריסה ששם הייתה תחנת רכבת. בלאריסה שהו היהודים כשבוע ואז הועלו על רכבת עם קרונות בקר והוסעו משך ימים רבים למרחק עד שב-11 באפריל- 1944 הם הגיעו לאושוויץ- בירקנאו. עוד באותו יום הוכנסו רובם לתאי הגזים. לאחר המלחמה שרדו כ-150 יהודים.

כיום יש ביאנינה קהילה של פחות מ-50 יהודים. קיים בית כנסת אחד ששופץ בתרומת יוצאי יאנינה בארץ ובארצות הברית. בית הכנסת סגור רוב ימות השנה ופתוח לתיירים ובימים הנוראים, שם מתקיימות תפילות בנוסח הרומניוטים. בבית הכנסת טבלות שייש ובהן חקוקים שמות הניספים.

גירוש יהודי יואנינה להשמדה – 25/3/1944 (ויקיפדיה)

הזוית האישית

לקריאה נוספת על קהילת יהודי יואנינה בסיפור יואנינה שלי