מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

התחביב של סבתא – לרקוד

סבתא שמחה הבת והנכד
בחתונה של סבתא שמחה
תולדות חייה של סבתא שמחה

הורי סבתי, שהיו ציונים, עלו ארצה מטורקיה בשנת 1942. הם הגיעו בחוסר כול על אף שבאו ממשפחות עשירות, מכיוון שלא אפשרו להם להוציא רכוש מטורקיה. עם הגיעם לארץ שוכנו בבית העולים בחיפה. התנאים שם היו קשים ולכן החליטו לאחר שבועיים לעזוב את המקום ולעבור לירושלים.
 
"הוריי היו אנשים משכילים וידעו 8 שפות. אמי מצאה עבודה כקרטוגרפית בצבא הבריטי ואבי היה בתחילת דרכו מנהל חשבונות במלון המלך דוד ובהמשך התמנה למנהל המלון".
 
בשנת 1947 סבתא רבתא שהייתה בהריון החליטה להפליג לטורקיה בכדי ללדת בקרבת משפחתה. ב- 21 בפברואר 1947 נולדה סבתי. לאחר שלושה חודשים חזרו ארצה. סבא רבא שנשאר בארץ אמר ש"סבתי תוצרת ישראל".
 
"כשאבי עבד במלון המלך דוד, ב-22 ביולי 1946, חדרו לוחמי האצ"ל בראשותו של ישראל לוי ("גדעון"), מחופשים למלצרים סודנים, למטבח "קפה ריג'נס" בקומה התחתונה באגף הדרומי של המלון. לוחמי האצ"ל ריכזו את העובדים במטבח והציבו שבעה כדי חלב גדולים מלאים ב 50 ק"ג חומר נפץ שהונחו בצמוד לעמודי התמיכה של הבניין. התרחש פיצוץ וכל האגף הדרומי נהרס. אבי ניצל באירוע הזה".
 
"את החגים חגגנו כמובן במלון. בתמונה מליל הסדר בשנת 1959 לבשתי עליונית שנקראה בולרו בצבע אדום. מסביב לבולרו הייתה רקמה תימנית. בלובי של המלון נהגה לשבת אישה תימנייה שהייתה רוקמת שעות שאלים (צעיפים) לגברות. אורחות המלון היו קונות את העבודות המיוחדות והנפלאות שלה".
 
בלובי המלון אפשר היה לפגוש את מנהיגי המדינה: דוד בן-גוריון, משה דיין ,יוסף בורג (שהיה שר הדואר) ועוד. ישב והתארח באופן קבוע גם עו"ד לוויצקי עם בני ביתו. בתו, נעמי לוויצקי, נהגה לשחק עם סבתי. סבתי אף פגשה את השחקן דני קיי. במלון התארחו גם מנהיגים מכל העולם. על רצפת המלון ניתן לראות את חתימות מנהיגי העולם.
 
"כילדה אהבתי לרקוד, בפורים הייתי מאושרת כשהתחפשתי לרקדנית. לאחר שעות הגן נהגתי ללכת למעין צהרון. האישה שהצהרון היה בבעלותה ניגנה בפסנתר ואני רקדתי לצלילי הנגינה".
 
המעבר לאילת
בשנת 1960 סבא רבא קיבל משימה לפתוח את המלון הראשון שהוקם באילת. המשפחה פתחה תקופה חדשה לגמרי בעיר הדרומית. הם התגוררו במלון שהיה המבנה היחיד על חוף הים.
 
"לקראת סוף כיתה ו',  מכיוון שהמצב הביטחוני היה מתוח, נסעתי לבית הספר בכל יום בניידת משטרה. היו חדירות של מסתננים שנקראו "פדאיונים". המלון היה מרוחק מהעיר, הייתי משוטטת בחוף הים ואוספת צדפים. שעות הייתי מתאמנת בהולה-הופ. אמי החליטה שהאווירה והחיים באילת לא מתאימים לילדה בגילי. לכן בכיתה ז' התחלתי את לימודי "בהדסים". ב"הדסים" הייתי הילדה היחידה שהוריה לא היו גרושים. בהדסים שמו דגש על ענפי הספורט. הייתי ספורטאית מצוינת והשתתפתי בנבחרת. מרים סידרנסקי התגלתה כאצנית ולימים היתה אלופת ישראל בריצה. היא אימנה אותי בקפיצה לרוחק ובריצה. בהדסים בסופי שבוע רקדנו ריקודי-עם. בסוף שנת הלימודים אמי נשברה מהחיים בנפרד ממני ואבי עבר לעבוד במרכז הארץ. שוב ניתן לו פרויקט חדש – פתיחת מלון "כפר המכביה", שם עבד עד גיל הפנסיה. 
 
ימי ההולדת שלי
"נולדתי בפורים ואמי חגגה לי ימי הולדת כשכל  ילדי הכיתה מחופשים, ימי ההולדת שלי תמיד היו הכי מעניינים ומהנים. אמי הייתה אלופה בהפקות אירועים.  
 
 
 
בתמונה רואים את אמי מארגנת את חבריי המחופשים לצילום קבוצתי. מאחור ניתן לראות את מעון הסטודנטים בשלבי בנייה. במקום בו אנו עומדים נבנה מוזיאון האסלאם ברחוב הפלמ"ח, ירושלים. השדה שלנו היה ממוקם בשטח שהיום נמצא בו בית הנשיא. לי הייתה רשת של צייד פרפרים. היה לי אוסף גדול של פרפרים מסודר במגירות והייתי מציירת אותם. בגיל 9 קיבלתי במתנה ספר תמונות עם כל סוגי הפרפרים. את פרפר הסנונית אהבתי לצייר במיוחד בשל מגוון הצורות שלו.
 
"לפני הצבא התארגנו כגרעין לקיבוץ נתיב הל"ה. כל הגרעינים שהיו מיועדים לקיבוצים שרתו בנח"ל. הטירונות נמשכה שלושה חודשים, במחנה 80. גרנו באוהלים, בתנאים לא תנאים. התקופה הייתה ספטמבר 1965. האוהל שלנו היה מלא חורים כך שלפעמים כל הציוד שלנו נרטב מהגשם. השירותים היו בור עמוק מאד והשאר לדמיון. התקופה הייתה מהנה ותרמה לגיבוש החברתי."
 
כשסבתי הייתה בת 23, כוראוגרף מלהקת בת-שבע ארגן להקה שתופיע בפסטיבל ריקודי עם באתונה, יוון, ובחר בסבתי כרקדנית בלהקתו. בלהקה היו חברים מכמה קיבוצים. צרפו ללהקת הריקודים זוג תימנים שרקד ריקוד תימני בליווי נגינה על פחים ריקים וזמרת ששמה ריקי גל. הם זכו במקום ראשון בתחרות. סבתי הייתה בגרעין ה' וסבי בגרעין ד' שהיה עדיין במשימה צבאית. התחילו לחזר אחרי סבתי וחברותיה בחורים שהיו נשואים. הדבר הטריד את סבתי ונראה לה מוזר. לכן בנות הגרעין  ביקשו לעזוב את המשק ולעבור למשק אחר. מזכיר הקיבוץ  ביקש מבנות הגרעין לחכות, להתאזר בסבלנות עד שיגיע גרעין ד'  ואכן, אחרי היכרות של שנה וחצי מצאו סבי וסבתי עם עוד שני זוגות את עצמם תחת החופה. 
 
"הרב שלנו היה רב תימני ממושב ישעי, לא הבנו מילה וחצי מילה ממה שאמר, אולי היה שיכור כבר אחרי שחיתן שני זוגות חברים".
 
המשוב של סבא וסבתא: הפגישות בימי שישי היו פגישות מסוג שונה. ניתנה לנו הזדמנות לספר על העבר שלנו, על הילדות השונה כל כך מהילדות של הילדים היום. היה נעים להיזכר בתקופה הנפלאה  שזכינו לגדול בה. היה ערך מוסף לפגישות בבית הספר, לפגוש את כל הקבוצה שעבדה על הפרויקט. שמחה ורוני גוטפריד.
 
לסבתא היקרה! אני אוהב אותך ומודה לך שהסכמת לבוא איתי לקשר הרב דורי. למדתי  דברים חדשים  עליך ועל משפחתך. בהערכה, נכדך נועם סדן. 
תשע"ה

מילון

גרעין נח"ל
מסגרת שיתופית היוצאת מתנועות הנוער ונתמכת על ידי הצבא ותנועות הנוער, במסגרתו בני ובנות הגרעין משרתים בצבא במסגרת הנח"ל בשילוב עם משימות חברתיות. המונח גרעין מקורו בתנועות הנוער בטרם הקמת המדינה. הכוונה לקבוצת שמיניסטים המיועדים להגשמה משותפת בדרך כלל במסגרת התיישבותית.

ציטוטים

”נולדתי בפורים ואמי - אלופת האירועים - חגגה לי כשכל חבריי מחופשים“