מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

התגברות על תלאות ועלייה לישראל

מרתה גימפלסון מספרת את סיפור בריחתה של אמה מהנאצים

 ברצוני לספר לכם את קורותיה של אמי מרה (מרים) טנדלר ז"ל בעת בריחתה מהנאצים בזמן מלחמת העולם השנייה.
 
אמי, מרה טנדלר ( פיכמן – שם נעורים), נולדה לאברהם פיכמן (אביה) ובת שבע פיכמן (אימה) בעיר קישינב בסרביה ב-1919. במשפחה היו חמישה ילדים והיא הכי הקטנה. 
 
בשנת 1941 הגרמנים פלשו לברית המועצות. הם ובני בריתם ברומניה התקרבו לגבול בסרביה, יהודים החלו לעזוב את העיר, אך אמי התנגדה לעזוב את המקום משום שהאמינה שהצבא האדום יגן על כולם ויעצור את הגרמנים. אולם בעלה הראשון התעקש על כך שצריך להגר למקומות מרוחקים. יהודים היגרו בעיקר לאזור אסיה, סיביר ומזרח רוסיה. ההגירה התבצעה באופן מאורגן ע"י שלטון ברה"מ: יום יום יצאו רכבות עם יהודים שעזבו את הכל והיגרו למקומות מרוחקים בתקווה לשמור על חייהם. אמי לקחה רק את מה שהספיקה  משום שהזמן דחק והשעון תיקתק. נוסף על כך הקשה עליה שהיא הייתה בהיריון בשלבים מתקדמים.
 
יהודים רבים מקישינב החליטו לא לברוח ונשארו בעיר. מאות אלפי יהודים מקישינב ובסרביה נספו בגטאות. 
 
בשלב ראשון, אמי ויהודים אחרים שאיתם יצאה לדרכה הובאו לאחד הכפרים על נהר דון (אשר נמצא בחלקה של רוסיה הגובלת לאוקראינה), מקום נידח, מרוחק מאד מעיר. שם שוכנו בבתי מגורים והיה עליהם לעבוד בחקלאות. בכפר זה נולדה לה בת שזכתה לחיות תקופה קצרה מאוד בשל מחלה ארורה ובשל תנאי חיים קשים וריחוק מציביליזציה שגרמנו לכך שלא היה רופא במקום, שלא נדבר על תרופות. לאחר מס' חודשים, ככל שהגרמנים התקרבו גם לאזור זה, אמי, יחד עם כל הקהילה הנודדת, הועברה פעם נוספת דרך עיר שנקראת סטלינגרד בנהר וולגה עד לים הכספי ומשם לתורכמניה שנמצאת באסיה. חשוב לציין שאמי באותה תקופה הייתה רק בת 21!
 
הם התמקמו בעיירה קטנה (שמה לא ידוע) ושם אמי החלה לעבוד כמורה למתמטיקה בבית ספר יסודי. במהלך תקופה זו אמי התגרשה מבעלה הראשון משום שהתנגד להיות לוחם. כעבור זמן מה אמי איתרה את אחותה (גוטה פיסרבסקי) ואת אמה (בת שבע פיכמן) שנמצאו באוזבקיסטן באזור בוכרה ועברה לגור יחד אתם. הם גרו במשך שנתיים 5 אנשים בחדר של 6 מ"ר. היחיד שעבד היה בעלה של דודתי, שהיה רופא. גם מי שעבד לא קיבל את שכרו בכסף, אלא בכרטיסים שבאמצעותם היה ניתן לקבל מצרכי מזון הבסיסיים ביותר. מה שעזר להם לשרוד היה מכירת דברי ערך של סבתי בת שבע.
 
בברית המועצות היה מחסור במורים, ושלטונות חיפשו ועודדו את הנשים לבוא ללמוד להוראה.
 
אמי התקבלה למוסד להשכלה גבוהה להשלים את לימודיה במתמטיקה ופיזיקה וגם עשתה תעודת הוראה. דרך קרובי משפחה חודש הקשר בין אמי לבין אבי, ארקדי טנדלר, שהכירו בצעירותם בקישינב והם התחילו להתכתב. אבי היה קצין בתותחנים ולחם נגד הגרמנים בצבא האדום. החלק הרומנטי של הסיפור הוא שלקראת סוף המלחמה אמי שהתה במוסקבה וגם אבי הובא עם פלוגתו למוסקבה והם נפגשו על הגשר ביום הניצחון על הגרמנים. 
 
לאחר המלחמה אמי התלוותה לאבי, שגם בתום המלחמה המשיך את שירותו בצבא לשנה נוספת ומכיוון שהיה קצין היה רשאי לכך שאשתו תגור איתו. 
 
 
  
 
כ-10 חודשים לאחר המלחמה, ב-1946, נולדתי אני! – מרתה טנדלר ברוסיה הלבנה בעיר בוריסוב. כשהייתי בת חצי שנה הוריי חזרו לעיר מולדתם, קישניב, וגילו שעליהם להתחיל את חייהם מחדש, כאשר אין להם מגורים ועבודה. בתקופת המלחמה הגויים השתלטו על כל הבתים של היהודים שברחו או נספו בשואה.
 
הוריי ניצלו מהשואה אך איבדו חלק מקרוביהם.
הכי קרובים הם:
סבי מצד אבי – יהושוע טנדלר ז"ל
אחיה של אמי ישראל פיכמן ז"ל
 
בשנת 1990 בגיל 70 זכתה אימי , מרה טנדלר, לעלות לארץ ישראל יחד עם משפחתה. 

מילון

הצבא האדום
הצבא האדום הוא הכינוי של צבא הקבע של ברית המועצות. הצבא האדום נקרא כך בגלל צבע דגלו (ויקיפדיה)

ציטוטים

”יום יום יצאו רכבות עם יהודים שעזבו הכל והיגרו למקומות מרוחקים בתקווה לשמור על חייהם“