מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

השכונה שלי

בת שבע ונועם
בת שבע בילדותה בשכונת נווה צדק
נוף ילדותי בשכונת נווה צדק - קיבוץ גלויות, משחקים ומאכלי עדות

שורשים בנווה צדק
נולדתי בשנת 1952 בשכונת נווה צדק אשר בתל-אביב. נווה צדק היא השכונה היהודית הרשמית הראשונה מחוץ לתוואי חומות העיר יפו, היא נוסדה ב-1887, 22 שנה לפני ייסוד תל אביב, על ידי משפחות יהודיות שרצו לגור מחוץ ליפו הצפופה. היוזמה להקמת השכונה באה מחברת "עזרת ישראל" מיפו, שהוקמה במטרה לפעול לטובת הציבור. נווה צדק הוקמה  בסיועו של אהרון שלוש שהיה בעל קרקעת על גבול יפו. בתחילת המאה ה-20 שיגשגה השכונה והתגוררו בה סופרים ואנשי רוח רבים. בימי מלחמת העצמאות הייתה נווה צדק, יחד עם שכונת שבזי ושכונת כרם התימנים שכנותיה, בחזית העימות בין יהודי תל אביב וערביי יפו. עם העלייה הגדולה של שנות ה-50 שוכנו רבים מהעולים בבתי השכונה. בעקבות תכנית השימור שינתה השכונה את פניה והפכה להיות אזור מגורים פופולרי. 
                                                                      
נווה צדק של פעם
שכונת ילדותי-ישן מול חדש

בתים רבים בשכונה שופצו או נבנו מחדש. הורי החליטו על השם בת-שבע וזאת לאור העובדה שנולדתי כביתם השביעית, יש לי גם שני אחים ואחרי נולדה עוד בת. כאם לעשרה ילדים זכתה אמי בפרס בן גוריון, ראש הממשלה דאז אשר ניתן באותה תקופה לעידוד הילודה וכן נטעו עץ על שמה מטעם הקרן הקיימת לישראל.

 
מיום הולדתי ועד ליום נישואי התגוררתי בשכונת נווה צדק שהייתה באותה תקופה כמעין קיבוץ. לא הקיבוץ שאנחנו שאנו מכירים אלא קיבוץ גלויות. בכל חצר התגוררו מספר משפחות שכל אחת מהן הגיעה מגלות אחרת עם שפה אחרת, תרבות ומאכלים שונים ולמרות הערבוב של השוני, חיינו כמשפחה אחת גדולה. צרפנו ואימצנו אליה גם את ניצולי השואה שהגיעו אל השכונה מהתופת. חוויות הילדות מהשכונה ומבית הספר "נווה-צדק-מעורב" מלוות אותי עד להיום, וכן ריחות התבשילים של כל עדה ועדה. אך כמובן שתבשיליה של אמי שהייתה בשלנית נהדרת עלו על כולם. לכן תמיד הייתה עליה לרגל אל ביתנו כדי לטעום את מטעמיה. בבעלותו של אבי הייתה חנות בשוק הסיטונאים לממכר בננות ובשל כך כינו אותנו "הבננות".
 
כיום נמצא אצלי חפץ שעבר אליי מאמי מכתש ועלי, שאמי נעזרה בו בהיותה במטבח, שלעיתים השתמשתי בעבר. כיום הוא מוצג אצלי על מדף בגג. מאוד חבל לי שלילדי ולנכדי לא היה את ההווי השכונתי שאני חוויתי, אם זה במשחקי הקלאס, התופסת, המחבואים, הולה-הופ, שני חבלים, חמש אבנים  ודוק, אבל מידי פעם המשכתי לשחק עם ילדי/נכדי במשחקים האלה. בחופש  הגדול היינו מארגנים ומביימים הצגות לרוב מסיפורי התנ"ך עם תלבושות ותפאורה והצגנו להורים ולמשפחה. שפת ה-ב' הייתה השפה השנייה שלנו כשנולד השיר "אבניבי  אובוהבב אובותבך" של אהוד מנור ונורית הירש ששר יזהר כהן זה ריגש אותי מאוד והזכיר לי נשכחות. אבל הכי אני מתגעגעת לערבי השבת והחג בשכונה, כשמכול חלון בקעו זמירות בנוסח שונה ומיזוג הקולות של מיזוג הגלויות היה מאוד מרגש. בתחילת שנות השמונים של המאה ה-20 החלה מגמה של חזרה לשכונה בעיקר של צעירים, ובניהם אומנים רבים אשר מצאו בנווה צדק סביבת חיים מתאימה לסגנון חייהם.     
התושבים החדשים שיפצו את בתי השכונה החרבים, והפיחו בה רוח חדשה. האתר הבולט ביותר בשכונה שעבר תהליך שיחזור ושימור הוא מרכז סוזן דלל, בעבר בית הספר לבנות של חברת כל ישראל חברים. בהווה הוא מתחם תרבות בילוי ופנאי שכולל רחבה גדולה לאירועי חוצות, אולם חזרות ומופעים של להקת המחול בת שבע ומסעדות.
 
                                                       
בית ילדותי – ישן מול חדש
 
כיום אני אמא וסבתא שמקפידה לגוון ולפנק את משפחתי בתבשילי עדות. אנו נפגשים לארוחות משפחתיות בהן אנו מספרים על החוויות שעברו עלינו במהלך השבוע. נועם היא נכדתי הבכורה שמיום היוולדה אני הסבתא המטפלת שלה. עד היום, אחרי סיום בית הספר, היא מגיעה לביתי, כמובן לארוחת צהריים, להכנת שיעורים ולליווי לחוגים.
 
 
 

המשפחה כיום- לפני ארוחת שבת

המשפחה כיום- לפני ארוחת שבת
המשפחה כיום- לפני ארוחת שבת
 
 
 
 

מילון

הוואנג
מכתש ועלי (פירוש בשפה הפרסית)

ציטוטים

”סוף מעשה במחשבה תחילה“