מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

השיבה לציון

סבתא ואני
סבתא כתינוקת
סיפור החיים שלי - עדנה פכטר

נולדתי בעיר יאסי שברומניה בשנת 1947. תקופה קשה ביותר עברה על היהודים ועל משפחתי כיהודים בתקופת המלחמה מהנאצים והרומנים ששיתפו פעולה עימם. בגיל 3 שבועות ברחנו עם מורה דרך על מנת להגיע לארץ ישראל הנכספת.
 
הורי היו ציוניים ואף היו בתנועות נוער בעיר יאסי. הורי יחד עם אחותי בת ה-3 ואנוכי ברחנו מרומניה עם מורי דרך על מנת להגיע לארץ. היו פעמים שהחזירו אותנו חזרה לרומניה כאשר נודע לשלטונות שאנו פליטים יהודים וברצוננו לעלות לארץ, כך קרה כשהגענו להונגריה ולאוסטריה.
 
הגו'ינט היהודי דאג שנקבל מחסה ואוכל וכך עברנו מדינות רבות עד שהגענו לאיטליה, לעיר הנמל ג'נואה ושם עם שליחים מטעם המדינה, המוסד לעליה ב'.  עלינו ארצה באוניה "טטי", בתאריך 8.9.1948, היו בה כמה מאות פליטים בצפיפות נוראית וחוסר תנאים מינימליים, הגענו לחיפה, ואני בת שנה ורבע – לאחר הטלטולים הקשים מנשוא – הגענו למדינה הנכספת.
עם הגעתנו התגוררנו מספר חודשים במעברה ברעננה ולאחר מכן עברנו להתגורר בחיפה מכיון שאבי מצא בה עבודה. סבי וסבתי מצד אבי התגוררו במעברה בעיר נהריה. אני זוכרת היטב את המעברה, זוכרת את השרותים והמקלחות הציבוריות. לסבא נח הייתה נשמה של ילד, היה משחק איתי בתופסת ומתחבא מתחת למיטת הסוכנות ממתכת. הם עברו דירה לשיכון ממשלתי בנהריה על גבי כרכרה, אני הייתי איתם. לא הכרתי עיר אחרת מלבד נהריה, את כל החופשות ביליתי שם.

יהושע בעלי והוריו הגיעו ארצה מפולין בהיותו בן שלוש, בשנת 1950. האם, מלכה פכטר, ניצולת שואה נמלטה מידי הנאצים והסתתרה ביערות ובבתי איכרים.  היחידה שנותרה ממשפחתה שכללה 7 אחים ואחיות והורים, שריד אחרון למשפחת ברג. חמותי נישאה לישראל פכטר שאיבד את אשתו ושני ילדיו במלחמה הארורה, זאת נודע לו לאחר שחזר מבית הכלא  שבסיביר לשם הוגלה על ידי הרוסים שהעלילו עליו כי מרגל הוא, בתקווה שלא יחזיק מעמד בכפור ובעבודת הכפייה. מלכה פכטר פגשה את ישראל פכטר, בעלה, בתום המלחמה, ברצון עז לחיות ולהקים משפחה מחדש, ואכן הקימו משפחה ובנם היחיד יהושע בא לעולם, יחד עלו ארצה בשנת 1950בהיותו בן שלוש שנים והתיישבו בעיר לוד.

משפחתי עברה לחיפה והתגוררה בבית שננטש על ידי ערבים באזור הרוס וכך היה גם כל האזור בעיר התחתית ליד כיכר פריס.
כעבור 50 שנה בערך, והקימו עליו את קריית הממשלה. כתובתי הייתה רחוב סמטת אומיה מס' 22, האזור מזכיר את סמטאות ירושלים והעיר צפת. היו כנסיות רבות בסביבתנו.  לביתנו הייתה  תקרה מקומרת גבוהה מאוד, 2 חדרים ,אבי הוסיף מטבחון, השרותים היו מחוץ לבית, חור ברצפה,גו'רה, לא הייתה מקלחת  רק ברז, המבנה היה קטן מאד. הייתה לנו חצר קטנה, ואני בתור חובבת צמחים ופרחים, הייתי שותלת שתילים מזרעים שבגינה של השכן, מטפסים למיניהם ואפילו חמניות היו. השכונה הייתה מאד מגובשת, בימות הקיץ כל השכנים הוציאו כיסאות וישבו בחוץ וסיפרו סיפורים ומעשיות. שיחקתי כל היום כמעט מחוץ לבית עם ילדי השכונה שהגיעו מארצות ותרבויות שונות, מרוקו, טוניס, רומניה ושיחקנו במשחקים כמו: 7 אבנים, מקלות, עמודו, מחניים, גולות, ומאד נהנינו, כל המשפחות היו עניות: היינו קונים קרח כי לא היה מקרר שמקרר, היינו קונים נפט בג'ריקן קטן, שהודיעו שמגיע יחד עם הסוס והעגלה. אבי ז"ל עבד בבית חרושת לקמח, היה פועל, לעתים קרובות עבד בלילות כדי להרוויח יותר ב"טחנות הגדולות". אימי עבדה קשה מאד, במשק בית, לעזור לפרנס את המשפחה. שנות ה-50 בארץ היו קשות מאד, לרבים מהאוכלוסייה שהייתה צריכה להתמודד עם קשיים כלכליים ביומיום וגם חברתיים, אך בעיקר ביטחוניים – מלחמות עם מדינות ערב. אבי שרת במלואים תקופות ארוכות מאד, קבלנו זאת בהבנה כדי להגן על המדינה.
 
הגן היה די רחוק מהבית וכך גם בית הספר, למדתי בבית ספר "מרכז" ברחוב צהיון 3, קרוב לואדי ניסנס, הלכתי ברגל עד לשם, אהבתי ללמוד ובעיקר שעורי אנגלית והתעמלות. משפחתי המורחבת, סבא וסבתא ודודים ובני דודים גרו לידינו – היה לנו כיף גדול להתגורר לידם ולבוא אליהם מתי שאני רוצה. בבית הספר – הייתה לנו ארוחת צהריים מכיוון שההורים עבדו. היו לנו שעורי חקלאות שמאד אהבתי. הקשרים עם המשפחה היו חמים וזכיתי שהייתה לי משפחה כזאת אוהבת ותומכת. מכיוון שהתגוררתי די רחוק מחברותי בכיתה הייתה לי חברה שמאד אהבתי, שהתגוררה ליד כיכר פריז ומהמרפסת שלה צפינו על הסביבה.  בתיכון למדתי "בבית הפקיד" שנה רגילה בבוקר ושנתיים בערב כי עבדתי ביום בחברת מילר ובניו וכיום זה כלמוביל חברת ענק. לאחר שנתיים עברתי לעבוד אצל רואי חשבון "ארנון את מריאן", במזכירות ובחשבונות. את שרותי הצבאי עשיתי בקיבוץ העוגן, תקופה יפה בחיי. כשהשתחררתי שרתתי במלואים במקומות שונים בחיפה. התקבלתי לעבודה במשרד הביטחון מכון 3 בחיפה בתפקיד בכיר.
הכרתי  את יהושע בטכניון בחיפה , למד הנדסה אווירונאוטית והצטיין בלימודיו. לאחר כשנה וחצי של חברות התחתנו בבית הרבנות הראשית בתל אביב – בצניעות, אך בשמחה ובאהבה -המשכנו להתגורר בחיפה עד לאחר הולדת בננו הבכור – רן,  להתגורר בעיר לוד מכיוון שחמותי חלתה מאד, רק כך יכלה לקבל את מלוא העזרה. לאחר כשלוש שנים בערך עברנו להתגורר בראשון לציון – נולדו לנו 2 ילדים מקסימים נוספים – ניר ומלכה -וכיום הם הורים מקסימים – תודה לאל, בכך הגענו  מגולה להעפלה ולבניית ארצנו האהובה. כיום נתברכנו בשישה נכדים מקסימים, מאי, עומר, שי, אור, אביב ועמית, ונקווה שיתווספו עוד, ושימשיכו את השושלת ויהיו לגאוות המשפחה והמדינה- אמן. הסיפור המשפחתי משקף את מצבם של חלק מזערי של היהודים באירופה ששרדו מהמוות הבטוח בתקופת מלחמת עולם שנייה וברצון העז שלהם לבחור בחיים – באמונה שלמה ובמזל הצליח להם וגאים לחיות בארץ הנבחרת כיהודים ובזכותם אנו כאן.
 
העשרה
"הנדסת אווירונאוטיקה (גם הנדסת אווירונאוטיקה וחלל והנדסה אווירונאוטית; באנגלית: Aerospace Engineering או Aeronautics Engineering) היא ענף של ההנדסה העוסק בפיתוח יעיל ושיטתי של כלי טיס, לוויינים, חלליות ומערכות הייחודיות להם.
מקצוע הנדסת אווירונאוטיקה הוא מקצוע רב-תחומי העוסק בפיתוח ותחזוקה של כלי טיס על ידי החלה של עקרונות של מדעים מדויקים, הנדסה, ניהול פרויקטים, ידע רלוונטי לכלי הטיס עצמו וכישורים וטכנולוגיות אחרות. כבכול הנדסה, גם בהנדסת אווירונאוטיקה נעשה שימוש במדדים המשמשים לבחינת איכותו של תוצר הפיתוח כגון יעילות, אמינות, וגמישות לשינויים".
תשע"ו, 2016
 

מילון

צהיון
שם של רחוב

ואדי ניסנס
שם של ישוב

הנדסת אווירונאוטיקה
הנדסת אווירונאוטיקה (גם הנדסת אווירונאוטיקה וחלל והנדסה אווירונאוטית; באנגלית: Aerospace Engineering או Aeronautics Engineering) היא ענף של ההנדסה העוסק בפיתוח יעיל ושיטתי של כלי טיס, לוויינים, חלליות ומערכות הייחודיות להם. מקצוע הנדסת אווירונאוטיקה הוא מקצוע רב-תחומי העוסק בפיתוח ותחזוקה של כלי טיס על ידי החלה של עקרונות של מדעים מדויקים, הנדסה, ניהול פרויקטים, ידע רלוונטי לכלי הטיס עצמו וכישורים וטכנולוגיות אחרות. כבכול הנדסה, גם בהנדסת אווירונאוטיקה נעשה שימוש במדדים המשמשים לבחינת איכותו של תוצר הפיתוח כגון יעילות, אמינות, וגמישות לשינויים.

ציטוטים

”"באמונה שלמה ובמזל הצליח להם וגאים לחיות בארץ הנבחרת כיהודים ובזכותם אנו כאן."“