מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

השורשים של סבתא שרי

סיפור חייה של שרי רודד

שמות הורי הם רוזליה (רוזיקה) לבית קון וברנרד (ברוך) מיכלשטיין. אמי נולדה כבת בכורה לסופי ודוד כהן בעיר רמניקו סראט. הוריה נפטרו בגיל צעיר והיא ואחיה גדלו בבית דודים.

בתקופת מלחמת העולם השנייה (שואה) בהיותה בביקור בבית דודיה בעיר מויינשט, הועברה יחד עם יהודי העיר לגטו ונלקחה לעבודת כפייה בבית חולים לפצועים גרמנים שם עבדה עד סוף המלחמה.

אבי נולד בבוקרסט ושם חי את כל חייו. בתקופת המלחמה נלקח לעבודות כפייה.

הורי התחתנו בשנת 1946 ומספר חודשים לאחר מכן החליטו לעלות לישראל. הם הצטרפו לקבוצה שהתארגנה לעלייה. הם הלכו בעיקר בלילה דרך הונגריה עד שהגיעו לוינה באוסטריה. ההליכה ארכה מספר שבועות. בוינה הם היו במחנה עקורים במשך כשנה וחצי ושם נולדתי ב-1 באפריל 1948. בספטמבר 1948, בזמן ההפוגה הראשונה שהייתה בזמן מלחמת העצמאות אפשרו למספר מצומצם של עולים להגיע לארץ והורי היו בין המאושרים, הם יצאו ברכבת מאוסטריה לאיטליה ושם עלו על אוניית מעפילים שהביאה אותם לחופי ישראל. בגיל 5 חודשים לאמי לא היה במה להאכיל אותי ונוסעת מהקבוצה שגם לה היה תינוק ריחמה עליי והניקה אותי יחד עם בנה.

הורי היו בשער העלייה כך קראו לתחנה הראשונה שהעולים פגשו. אבי נלקח יחד עם עוד עולים לסלול את כביש בורמה. בתקופה הזו אמי ואני התגוררנו בג'יבליה בבית ערבי שיושביו ברחו עם עוד מספר משפחות. ב- 1949 הורי הצטרפו לגרעין שהורכב מחברים יוצאי רומניה שהיו במחנה העקורים והקימו את מושב ערוגות.

הגברים בנו בעצמם את בתי המושב. במושב החיים היו מאוד מאוד מאוד קשים, זו הייתה תקופת הצנע וגם אבי שהיה בחו"ל סוחר לא כל כך הבין בחקלאות. בגלל שהיה מחסור במוצרים חיוניים היו מכינים מאכלים רבים מקישואים ואפילו קומפוט. בגיל 4 הייתי חולה במלריה. במושב היה לול תרנגולות,כל פעם שהיה מגיע עולה חדש למושב סבתא שלי הייתה מרחמת עליו והייתה משכנעת את בעלה לשחוט תרנגולת כדי שלחדשים יהיה מה לאכול וככה חוסל הלול. ב-1956 עזבנו את ערוגות ועברנו לתל-אביב,גרנו ברחוב נחלת בנימין יחד עם המשפחה המורחבת.

למדתי בביה"ס הממלכתי על שם ביאליק ושם למדתי 8 שנים. בשנת 1962 עברנו לרחוב וילנה פינת פרנקפורט. בתיכון למדתי בעירוני ד' במגמה החברתית. הייתי בתנועת הנוער "מחנות העולים" החל מכיתה ז. בכיתה י התחלתי להדריך בתנועה שם המדריך שהדרכתי איתו היה יהודה רוזוביקוויט איתו התחלתי לצאת בכיתה יא ואחרי מספר שנים התחתנתי איתו.

לא התגייסתי לצבא בגלל מגבלת גובה. בשנת 1967 התחלתי ללמוד באוניברסיטת תל-אביב לימודי סוציולוגיה ומדעי המדינה.

בנובמבר 1969 התחתנתי. החתונה נערכה על ידי רב צבאי כי יהודה היה בצבא קבע. אחרי הנישואים גרנו בשכונת יד אליהו בתל-אביב. בשנת 1973 נולדה בתי הבכורה רימונה. בשנת 1975 נולדה בתי האמצעית רמית. בשנת 1976 עברנו לעיר כרמיאל ושם גרנו שנה. בשנת 1977 עברנו לחולון לרחוב הס. בשנת 1978 עברנו לרחוב קדושי קהיר בחולון שם גרנו במשך 19 שנה. בשנת 1980 נולדה בתי הקטנה אילה. בשנת 1996 עברנו לשכונת נאות בן גוריון בחולון.

עבדתי במשך 19 שנים כמנהלת משאבי אנוש בחברת אלקטרה ופרשתי לפני 10 שנים. כיום אני מתנדבת בייעוץ לקשיש בביטוח הלאומי.

זה סיפור חיי ואלה היו שורשיי.

הזוית האישית

איתי: לי היה כיף ללמוד על השורשים של סבתא שלי.

שרי: למדתי להכיר ילד חכם ונבון. שמחתי על זמן האיכות שלנו ועל העניין שגילה בשורשים המשפחתיים.

מילון

עבודת כפייה
עבודה שהנאצים או שותפיהם חייבו את היהודים לעבוד

ציטוטים

” במושב החיים היו מאוד מאוד מאוד קשים, זו הייתה תקופת הצנע.“