מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הרפתקאות חיינו משיקגו למצפה נטופה

טינה ורעות - קשר רב דורי
טינה פריימן בגיל 18
הסיפור של טינה ומורטי פריימן

נולדתי בשנת 1943 בשיקגו בארה"ב.
 
יעקוב אפשטיין אבי ז"ל היה יליד הארץ ותמיד רצה לחזור ארצה הוא שתל בלבנו אהבת היהדות ואהבת הארץ. הוא קיבל סמיכה לרבנות ועברנו לגור בסירקיוז במדינת ניו יורק הוא היה הרב בסירקיוז. דיברנו בשבתות עברית שפת הקודש.
 
מלכה, אמי הרשקוביץ  נולדה בצ'כיה והמשפחה שלה היגרו גם לשיקגו בארה"ב. אני הבכורה במשפחה, אנחנו ארבע אחים. טינה נשואה למורטי פריימן גרים במצפה נטופה.נחמה הייתה נשואה למיכאל יהושע ז"ל- גרה בקבוצת יבנהיוסף אפשטיין נשואי לרונה – גרים בהר נוף בירושלים. חנה נשואה לדני בר-גרים ביונתן ברמת הגולן קוראים לי טובה ברכה על שם סבתא רבתא שלי שקראו לה טובה בריינדל ז"ל. אבל טינה זה היה כינוי שהפך לשם הרשמי שלי. בגלל שיעקוב ז"ל היה רב של בית הכנסת בשבתות הוא הביא אורחים שהצטרכו אוכל כשר, כך פגשתי את בעלי מורטי פריימן. הוא היה בן 20 ואני הייתי בת 15. הוא היה בסירקיוז באוניברסיטה. במילגה קיצית ראינו אחד את השני כל הקיץ .
 
באותו קיץ ד"ר טוביה בר אילן בא לביתנו ואבי ז"ל לקח אותו לעשירי העיר לאסוף כספים להקים אוניברסיטה בארץ-בר אילן.בסוף הקיץ ד"ר בר אילן הזמין אותי להיות סטודנטית מחוץ לארץ באוניברסיטה לבר אילן מורטי החבר שלי התקבל לרפואה באוניברסיטה איינשטיין לרפואה. נסעתי באונית צים "שלום" כי לא היה טיסות. זה לקח שבועים. כשהגעתי לארץ נסעתי לרמת גן האוניברסיטה לא הייתה בנויה זאת הייתה השנה הראשונה בשנת 1960. למדנו בקרבנים או במרתפים של הבנינים היינו רק 50 סטודנטים בסה"כ היו לנו מרצים מפורסמים כמו ד"ר נחמה ליבוביץ . עדיין נמשך הקשר ביני לבין מורטי לכל אחד היו לימודים מאוד רצינים ולא הייתה אפשרות לטוס הלוך וחזור לארץ. בשנה השלישית נסעתי בחזרה לסירקיוז לבית הורי ומורטי בא מניו יורק בברוקלין והחלטנו להתארס בעוד שנה שנגמור את הלימודים.
 
אחרי שנה מורטי קיבל תואר של רופא ואני של B.A . חזרתי לארצות הברית באוגוסט 1964 והתארסנו. החתונה הייתה בתאריך 8 בנובמבר 1964. מורטי בעלי רצה להיות מנתח פלסטי זה סטאז' של 8 שנים. בינתיים בתקופת הסטא'ז לימדתי בבית ספר ונולדו לנו 2 בנות: טובי וחנה. בסוף הסטא'ז מורטי בעלי, קיבל צו גיוס לצבא האמריקאי. ארצות הברית היתה מעורבת במלחמה ב- vietnam  היו הרבה הרבה נהרגים ופצועים והצבא האמריקאי הצטרך כירורגים פלסטיים לשקם את החילים הפצועים. צו הגיוס היה vietnam  בעלי נסע לוושנגטיין וביקש מהכירורג הראשי של הצבא שישאר ביבשת ארצות הברית כי הייתי בהריון עם הילד השלישי. הם הסכימו לשנה בתנאי שנעבור לעיר san franciso שזה היה בצד השני של ארה"ב. הצבא בא והרס את כל הדברים שלנו ונתנו לנו כרטיסים לsan franciso . בעלי היה אל"מ היה כירורג.
 
ילדתי את נועם הבן שלנו בבית חולים צבאי שבעלי עבד שם. בנס בעלי לא נסע לvietnam  שזאת היתה מלחמה מאוד מסוכנת ומקום מאוד מסוכן. הוא השתחרר ביולי 1972. החלטנו לגור במיאמי פלורידה. בתקופה הזאת אני ובעלי היינו פעילים בתנועה למען שחרור יהודי רוסיה. צעדנו בהפגנות והיפגנו עם הילדים שלנו.
 
בא אלינו אדם מהארץ בשם אריה כרול ז"ל ממשרד העליה (הוא קיבל פרס ישראל בשנות ה-90). הוא ריאיין אותנו ואמר שישראל שולחת זוגות אמריקאים לברית המועצות להביא ויזות ותעודות לסירובניקים, מי הם הסירובניקים? הם הגברים והנשים ומשפחות שרצו לעלות ארצה אבל שחיכו לתיעוד שיאפשר להם לעלות ארצה הדואר הרוסי לא נתן להם. גם ה- ק.ג.ב רדף אחריהם וגרם להם צרות. היו כאלו כמו שרינסקי ששמו אותו בכלא לשנים רבות.
 
הסכמנו לנסוע לברית המועצות ולעזור. נסענו בשנת 1975 , במאי שבועים לפני שבועות. היה לי על הגוף מודבק ויזות הזמנות ממדינת ישראל והיו לנו משימות למי לתת. אריה קרול אמר לנו לא לדבר במלון על המשימות אלה, לכתוב אחד לשני על בלוק שנתנו לנו שנמחק. למדתי בעל פה את כל רשת הרכבת התחתית של מוסקבה שכתובה באותיות קירליות.
 
המשימה הראשונה הייתה להביא ויזות למשפחת ברילבסקי שמחכים לנו . ירדנו ברכבת התחתית ויצאנו בתחנה הנכונה ויצאנו לרחוב והיה חושך. בנס מצאתי את הדירה שלהם וחוץ מהדירה היה אוטו שחור של ה – ק. ג. ב ואנשים יושבים שם עם אוזניות. בעלי כמעט התעלף שראה את המצב, אבל עלינו במדרגות והיה כתוב את מספר הבית, דפקנו על דלת הדירה . הם פתחו ועשו סימן של לא לדבר כי הם ידעו שה- ק. ג. ב בחוץ. הם חיבקו אותנו ונכנסתי לשרותים והוצאתי את הויזה שלהם ונתתי להם את הויזות.
 
דוקטור ברילבסקי הזמין אותנו לפגישה של מדענים יהודים שמתכנסים ביחד למחרת אמרנו שנבוא וחזרנו למלון. למחרת הלכנו לפגישה כל המדענים היו יהודים בתואר דוקטור שעבדו במדע ברפואה הם סיפרו לנו שזרקו אותם מעבודתם כי הגישו בקשות לעלות ארצה. מורטי בעלי הוא רופא וביקשו ממנו לקום לדבר איתם לתת להם חיזוק. הוא עמד מולם והיה שם לוח והוא לקח בד כחול שזה בעצם היה הטלית שלו, אותה הוא הכניס למזוודה. הוא צייר על הבד שש נקודות והוא אמר " במקרה שאדם מקבל פצע שכואב מאוד יש לרפא את הפצע בתרופה שאני אצייר על הבד הזה " הוא צייר שש נקודות. הבסיס המולקולרי שאני אצייר על הבד בלבן.הוא צייר מולקות של שש נקודות ולאחר מכן הוא חיבר בין הנקודות ואז הופיע מגן דוד על הבד.            
 
לבעלי הייתה פרקטיקה של כירורג  של 39 שנים. נולד לנו עוד בן וקראנו לו יעקוב על שם אבא שלי ז"ל . אני לימדתי כל השנים, בהמשך קיבלתי תואר M.A בהוראת מחשבים. לימדתי מחשבים בבית ספר של כתות ו'-יב'.
 
תמיד רציתי לעלות לארץ. נועם עלה לארץ בשנת 1990. הוא התחתן עם מירה'לה מירושלים ונולדו להם 6 ילדים. הם גרים בהר נוף. טובי התחתנה עם צבי קליין ונולדו להם 4 בנים. חנה התחתנה עם לרי שטייפל ונולדו להם  4 ילדים. יעקוב הוא למד רפואה וגם הוא כירורג פלסטי.
 
העלייה לארץ ישראל
תמיד הייתה לנו שאיפה לעלות לארץ. במלחמת יום כיפור, מורטי בעלי התנדב בתור כירורג בבית חולים הדסה עין כרם. במלחמת שלום הגליל, הוא התנדב בבית חולים תל השומר. כל שנה באנו לארץ בחג הסוכות, לבקר את אמי, אחיותי ואחי ומשפחותיהם .
 
בשנת 2006 בקיץ,  טובי וצבי והילדים עלו ארצה למצפה נטופה. כשמורטי ואני יצאנו לפנסיה, טובי אמרה "בואו אלינו למצפה נטופה" ועלינו לארץ ממיאמי, בראשון ליולי 2008. יותר ממאה בני משפחה קיבלו אותנו בשדה התעופה. גרנו באשקובית, במצפה נטופה חמש שנים. קנינו בית ע"י בית הכנסת שיפצנו את הבית כולו .
 
 
 
מורטי הוא פסל צבאי הוא פיסל 2 חנוכיות כל אחת של 20 טון. אחת לגבעתי ואחת לגולני הוא פיסל חנוכיה של 15 טון לתצפית "במצפה גיל."  לזכר גיל ספיר ז"ל, האבא המאמץ שלנו מראשי קק"ל .
 
אני לימדתי  בקיבוץ לביא jfs  חמש שנים ואני מלמדת שיעורים פרטים באנגלית כל השנים . אני גם אוהבת ללכת לשיעורי תנ"ך ולמדרש שישי. טובי בתי וחנה אחותי מיהונתן ובעלה ואני נפגשים כל שבוע ביום רביעי במכללת כינרת וצמח ואנחנו לומדים יחד בקורס, חוג ללימודי ארץ ישראל. ככה חלום מתגשם.
 
יש לי 14 נכדים ועוד אחד בדרך. הציפיות שלי הם, שהבת שלי ומשפחתה שגרים בטינק ניו ג'רסי יעלו לארץ בינתיים הנכד שלי ג'ודה (יהודה), למד בישיבת הכותל שנה וחצי. ואבי (איתנה) ביתם באה לארץ במכללת הרובע. כעת יש לנו 14 נכדים ואחד בדרך
 
העשרה
באשקובית:  "אשקובית או אשדר-קוביות, הוא מבנה מגורים, שמורכב מקוביות בטון גדולות שנוצרו במפעל הבטון של חברת אשדר באשקלון. האשקוביות נפוצות בשיכונים שנבנו על ידי משרד השיכון בשנות ה-80 של המאה ה-20. שיטת הבנייה המודולרית איפשרה בניית שכונות גדולות בפרקי זמן קצרים ולכן הייתה פופולרית במיוחד ביהודה ושומרון". 
 
קיבוץ לביא: "לביא הוא קיבוץ דתי השייך לתנועת הקיבוץ הדתי, ושייך למועצה אזורית הגליל התחתון. היישוב, הממוקם בגליל התחתון בגובה 310 מטר מעל פני הים נמצא כ־10 דקות נסיעה מהעיר טבריה וסמוך למחלף גולני. מקיבוץ לביא הוקם בשנת 1949 על ידי צעירים עולים חברי בח"ד (ברית חלוצים דתיים) מאנגליה, רובם היו בין 10,000 הילדים היהודיים הפליטים שהובאו לבריטניה מגרמניה בקינדר-טרנספורטים של שנות השלושים". ויקיפדיה
 תשע"ו                                             

מילון

סרובניקים
אנשים שלא קבלו היתר עליה לארץ

קיבוץ לביא
לביא הוא קיבוץ דתי השייך לתנועת הקיבוץ הדתי, ושייך למועצה אזורית הגליל התחתון. היישוב, הממוקם בגליל התחתון בגובה 310 מטר מעל פני הים נמצא כ־10 דקות נסיעה מהעיר טבריה וסמוך למחלף גולני. קיבוץ לביא הוקם בשנת 1949 על ידי צעירים עולים חברי בח"ד (ברית חלוצים דתיים) מאנגליה, רובם היו בין 10,000 הילדים היהודיים הפליטים שהובאו לבריטניה מגרמניה בקינדר-טרנספורטים של שנות השלושים.

אשקובית
אשקובית או אשדר-קוביות, הוא מבנה מגורים, שמורכב מקוביות בטון גדולות שנוצרו במפעל הבטון של חברת אשדר באשקלון. האשקוביות נפוצות בשיכונים שנבנו על ידי משרד השיכון בשנות ה-80 של המאה ה-20. שיטת הבנייה המודולרית איפשרה בניית שכונות גדולות בפרקי זמן קצרים ולכן הייתה פופולרית במיוחד ביהודה ושומרון.

ציטוטים

”"אבי שתל בלבנו אהבת היהדות ואהבת הארץ" “

”ב"שבתות דיברנו עברית- שפת הקודש"“