מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הרעיון המוביל שער לחיים

סבתא דינקה בקיבוץ
סבתא ואני
דינקה רוזנפלד על חייה השזורים בנוף הקיבוצי

הקיבוץ כשער לחיי: שיתופיות עמל ראשוניות. תקופת המאורעות בארץ הייתה משמעותית לישוב הארץ עוד טרם הקמת המדינה. הקיבוצים היו ההתיישבות החלוצית, ההגנתית  והחקלאית העיקרית בארץ. אני נולדתי לאחד מהקיבוצים האלו במבצע חומה ומגדל בעמק בית-שאן בגבול הירדן – קיבוץ כפר רופין. השנה היא 1938 והאזור היה שממה ובו רק ביצות (קדחת) וטרשים. קומץ החלוצים שהקימו את הקיבוץ עבדו בחריצות ביום ושמרו בלילה עד כלות.
היינו מספר קטן של ילדים ראשונים. הקיבוץ היה מוקף שבטי ערבים עוינים, למעט שבט ערבי אחד אוהד ועם יחסים טובים מאד עם הקיבוץ. אותי כילדה קטנה בהירת שער השייח הערבי אהב במיוחד, והרכיב אותי פעמים רבות על סוסתו הלבנה האצילית, והביא לי חלבה לארוחה בבית הילדים. הקרבה לירדן, לנוף המקום ולטבע חרתו חוויות וזיכרונות משמעותיים לאורך כל חיי .
 
היינו ששה ילדים בכתה, מצב שהביא לכך שאוחדנו עם קיבוצים אחרים. עד כתה ו' נסענו עם עגלה וסוס ללמוד בנווה איתן, נסיעה שארכה כשעה וחצי לכל צד. באחת הנסיעות בחורף קר וגשום, בשל היותי קטנה ועדינה נפלתי מהעגלה לבוץ בדרך (לא היו כבישים עדיין). מכתה ז' עד יא' עברנו ללמוד בקיבוץ גניגר, חיינו שם והתיידדתי מאד עם הנוף האנושי ונוף הסביבה של הקיבוץ. קשר זה נמשך עד היום. המטפלת שלנו הייתה ז'ניה, היא סבתא של ריבה(מורתי) שטיפלה בנו במסירות רבה. לניקיון הגוף והחדר הייתה חשיבות רבה והעבודה הייתה ערך מרכזי.
מידי יום לאחר הלימודים היינו עובדים בענפי המשק השונים ובבית הספר בניקיון ובגינון. בעונות חקלאיות היינו עובדים במטעים ושדות תבואה. יצאנו לגיוסים בבוקר השכם ב-5:00 לפני הלימודים לקטיף או לריסוס נגד עכברים. הארוחות ניתנו בחדר האוכל של הילדים – ארוחות קבועות בזמנים קבועים. מאכל שהיה חדש בשבילי היה קציצות תרד. מאז אהבתי ביותר מאכל זה. שנתיים אחרונות (י"א, י"ב) למדנו בקיבוץ גבע. מספר הילדים בקיבוצים היה מועט אך הזיכרונות רבים.  
 
השפעה משמעותית חזקה ובלתי הפיכה הייתה בערכים החשובים בחיים – בתחומים של אדם ומקום אדם לאדם ואדם למדינה: קשר הדוק יומיומי לטבע ולתופעות שבו, להשתנויות של עונות השנה ולחויות הבלתי נשכחות. ערכים של הגינות, התחשבות, עזרה לזולת, חריצות, התמדה והתנדבות לכל היו ערכי יסוד בחינוך ובחברה (של מבוגרים וילדים כאחד). הקשר למקום הוא קשר של שורשים שאינם ניתנים להיעלם. בחיים אני כמהה ומתגעגעת למקום ולוקחת את משפחתי לטיולים רבים ככל האפשר לאזור.
 
ידיעה ברורה מתקיימת אצלי עד היום על חשיבותם ותרומתם של הקיבוצים להקמת המדינה, הבניה שלה, שמירת בטחונה והפרחת השפע בה.
 
מתוך מירב התחביבים והכישורים שלי ניתן היה לממש רק את שהקיבוץ ובית הספר אפשרו ואישרו. חוגי ההעשרה השונים לא היו קיימים כלל. הטבע היה במרכז חיי. חיכיתי בסקרנות רבה לכל הפעילויות בו : טיולים, צפרות, איסוף פטריות בחרש בגניגר, שהיה תרומה לקק"ל. האהבות גדולות שלי למחול ולמוסיקה לא התאפשרו אז בקיבוץ . 
 
מפגש מקרי בזמן היותי בסמינר גננות בקיבוצים זימן היכרות עם אדם יקר ונדיר בשם יענקלה בביתו בתל -יוסף. המפגש הוליד קשר מתמשך, יפה ואוהב שהביא לנישואינו ובנינו את ביתנו הראשון בקיבוץ תל-יוסף. עבודתו של יענקלה הייתה ניהול מפעל מתכת למכונות חקלאיות. אני הייתי גננת בגן כל השנים עד שעברנו לעשרת. הילדים בגן – ובכל בתי הילדים – ישנו, אכלו וקיבלו כל צורכיהם ע"י המטפלות. בגן היו כ-20 ילדים, גננת ו-3 מטפלות. הילדים הלכו להורים לשעתיים אחר הצהריים. מאד אהבתי את עבודתי. שני ילדינו האהובים, משה הבכור ואיתי הצעיר ב-4 שנים בדיוק, נולדו בקיבוץ וכמובן ישנו בבתי-הילדים .

קושי הפרידה מהילדים הביא אותנו לאחר מספר שנים לעבור לחיים פרטיים, ועברנו לחיות בעשרת. ביתנו היה קטן מאד, אך שמחתנו גדולה מאד. יענקלה ואני עבדנו במקצועות המעניינים שלנו והילדים השתלבו במסגרות החינוך המתאימות. לשלב קשה מאד בחיים נקלענו כשיענקלה חלה באופן פתאומי במצב אנוש מאד מאד. 4 שנים ליווינו וכאבנו את המאבק שלו עם המחלה, ושבר איום היה כשהוא נפטר. האבל, הצער והכאב היו קשים ביותר, אך עלינו היה להמשיך בחיים ולתת להם את האיכות המירבית. אושר רב הסבו לנו שני הבנים, מהיותם כ"כ טובים, מוכשרים, מצליחים, אחראים ומתנהגים למופת. בלימודים הצטיינו תמיד ובלטו באישיותם ובהתנהלותם. ששה נכדים לי משני בניי: לכל אחד מנכדי אלו אישיות ייחודית, מעניינת ועשירה, כיף להם ביחד וכיף להם איתי . זו משפחתי האהובה, היקרה, ומהוה מרכזיות ראשונה וחשובה בחיי.

מילון

חומה ומגדל
מבצע של הקמת ישובים בלילה המוקפים חומת עץ עבה ובתוכה מגדל שמירה. כדי לקבוע התישבות יהודית חלוצית לבניה והגנה על הארץ ,בשנים 1938-9.

ציטוטים

”"ידיעה ברורה מתקיימת אצלי עד היום על חשיבותם ותרומתם של הקיבוצים להקמת המדינה"“