מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הרדיו הישן

סבתא רוחלה והנכד אורי
הרדיו הישן
הרדיו הישן שהיה לנו בבית ונמצא אצלי עד היום

שמי רוחלה שדה ונולדתי בגרמניה בעיר שבבישל בשנת 1947. עלינו לארץ אחרי קום המדינה ב- 1949 לרחובות. היום אני גרה בקיבוץ בית ניר.

בכניסה לבית שלנו עומדת שידה עתיקה מבית הוריי ועליה שני פריטים עתיקים: סמובר להכנת תה (מיחם) ורדיו.

חלק גדול מהזיכרונות שלי מהילדות קשורים לרדיו. זיכרונות מצחיקים, עצובים, מהנים ומרעידים. לרדיו היה מקום של כבוד בבית והוא היה המרכז של הבית. לכל אחד מבני המשפחה הייתה תכנית שאותה העריץ ואהב. לפעמים הקשבנו יחד ולפעמים כל אחד עם עצמו.

אבא היה משכים לעבודה. הוא היה מדליק את הרדיו וכל הבית התמלא בצליליי פסנתר שליוו את התכנית "התעמלות בוקר" של מיכאל בן חנן. התכנית התחילה במשפט שחרות בזיכרוני: "בוקר טוב לכל המאזינים ואתם המתעמלים היכון". ואז קיבלנו הנחיות לביצוע תרגילים דרך הרדיו. הוא היה משלב הערות כאילו הוא באמת רואה את המתעמלים. לדוגמה: "היי רינה להרים רגליים יותר גבוה". "יוסף אתה לא עומד בקצב".

כל המשפחה התאספה סביב הרדיו כדי להקשיב לסדרה "משפחת שימחון" של שמואל רודנסקי שהוגשה במסגרת התכנית "המסך עולה" שהייתה עיבודים לרדיו של סיפורים ונובלות. היו גם סיפורים לילדים כמו הנסיך הקטן, מסעות דוליטל וספר הג'ונגל.

מיטב אומני ישראל השתתפו בתכניות – חנה מרון, רבקה מיכאלי, שרגא פרידמן, מישה אשרוב ועוד ועוד. כדי שיהיה לזה גוון מציאותי ככל שניתן היום משתמשים באפקטים קוליים. סערה – מכונת רוח. הקלטות של המולת רחוב ורעש של מים מפכים.

אחת  לשבועיים עלתה לאוויר בשבת התכנית "שלושה בסירה אחת". המנחה היה יצחק שימעוני. היה צוות קבוע שנשאל שאלות אקטואליות וענה תשובות מתחכמות ומצחיקות. שרו שירים הומוריסטיים שכתבו דן בן אמוץ, חיים חפר ודן אלמגור. היו לנו צחוקים לכל השבוע.

כדי לאזן את הצחוק בבית שמעו אימא ואבא תכנית בידור ביידיש "דג'יגאן ושומאכר". שני בדרנים שהם העריצו והיו מקשיבים להם באדיקות רבה.

אח שלי, אריה, אהב מאד פרקי חזנות ופיוטים שהושמעו דווקא בשבת בצהריים. שמות הכותבים והמבצעים שהוא זוכר משפחת מלבסקי וקוסוביצקי.

"המדור לחיפוש קרובים" הייתה התכנית של אימא שלי. כל בני הבית נתבקשו לא להרעיש, לא לדבר ולפעמים גם לא לזוז. התכנית עזרה לחפש קרובי משפחה שנעלמו בתקופת השואה. אימא שמשפחתה כולה נספתה קיוותה לשמוע את השמות שלהם מוקראים בתכנית. אולי אחד מהם נשאר בחיים. בסוף התכנית אימא הייתה קמה ואומרת "טוב אולי בפעם הבאה" ונאנחת. בפתיח – המדור לחיפוש קרובים של הסוכנות היהודית שואל "מי מכיר מי יודע". במהלך כל התכניות הייתה חוזרת בקשה מיוחדת מאוד "נא להנמיך את קול המקלטים לבל תופרע מנוחת השכנים".

הרדיו ליווה אותי מילדות והשפיע על אהבתי לשירי קאנטרי ובלוז. אני אוהבת את Aretha Franklin  ואת סגנון המוזיקה שלה. שיר שהיא שרה ואני מאוד אוהבת, ושנמצא ברשימת ההשמעה שלי בנייד הוא:  I Say A Little Prayer

הזוית האישית

אורי – היה לי כיף עם סבתא במפגש על חנוכה כי היה יום הולדת בחג וגם ואהבתי את הסיפור של סבתא של הרדיו. בנוסף, הטיול לבית התפוצות – אהבתי את התערוכה על בתי הכנסת. סבתא – היה לי מאוד כיף לבלות זמן עם אורי לבד, לגלות דברים שלא ידעתי עליו. היכולת של אורי לתת לי הרגשה שהוא דואג לי, מציע לי דברים כמו: לשתות, לשבת לידו באוטובוס ובכיתה וכו'. עברנו חוויות שהוא גילה בהן התעניינות ואני נהניתי לספר לו על דברים שהוא לא ידע עליי. לרוחלה יש סיפורים נוספים במאגר: זיכרונות ילדות מהמושבה ופורים בשכונת סלע ברחובות בשנות ה – 50.

מילון

סמובר
כלי רוסי מסורתי להרתחת מים. ברוסיה היה נפוץ סמובר עם שפופרת חימום בתוכו, המוסקת בפחמים, ובקצהו התחתון ברז, ששימש להכנת תה ומשקאות חמים אחרים. מרוסיה הגיע המתקן לארץ ישראל. כיום כלים שמעוצבים כמו סמובר מסורתי עדיין נפוצים ברוסיה, אך ברובם פועלים על חשמל.

ציטוטים

”לרדיו היה מקום של כבוד בבית והוא היה המרכז של הבית.“