מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הרגע הגורלי בחייו של סבא דן

תמונה משפחתית. סבא הוא האדם השישי מימין.
סבא דן בגיל שבע עשרה
סיפור העלייה של סבא דן

הרגע הגורלי בחייו של סבא דן

הנס פירסט, אבא של סבתי נולד בווינה בשנת 1922, והייתה לו אחות גדולה ממנו בשנה. אמו נפטרה כשהוא היה בן 11, ואביו היה עסוק בעבודתו כל היום.

כשהיה בן 13 אחותו עברה ללונדון לקרובי משפחה, וכך נוצר מצב שהוא היה לבד רוב היום. רכיבה על אופניים הייתה אחת האהבות שלו, כל יום הוא רכב על אופניו ברחבי העיר בלי שמישהו יאמר לו מה לעשות.

באחת הפעמים, כאשר רכב על אופניו, הוא ראה התקהלות של חיילים גרמנים והמון אנשים שמסתכלים על משהו וצוחקים. הוא הסתקרן והחל להתקרב, כשעבר את ההמון הוא ראה שמדובר ביהודי זקן שמנקה את הרצפה ואנשים צוחקים עליו והיו אף כאלו שירקו עליו. הנס הזדעזע כי אצלו בבית הכבוד למבוגרים היה הדבר החשוב ביותר.

בערב, כשחזר לביתו, הוא סיפר לאביו את כל מה שעיניו ראו, אביו הקשיב, וכשהנס סיים את הסיפור, אביו סיפר לו שגם הוא יהודי. הנס נדהם, משפחתו הייתה משפחה מתבוללת, והם מעולם לא שמרו על המצוות. הנס אפילו לא עבר ברית מילה או בר מצווה, ומשפחתו לא שמרה שבת ולא חגגה חגים יהודים. רגע זה שינה את חייו של הנס מקצה לקצה.

אחרי כמה שבועות, התחילו לסגור בתי ספר יהודיים. הנס החליט להצטרף לתנועת נוער יהודית שבה למדו אימונים להגנה עצמית ועשו אימוני ספורט. יהודים כבר התחילו לדבר על עלייה לישראל וכך גם הנס, אך בשנת 1933 אסרו לצאת מאוסטריה. יהודים עשירים החלו לשחד את השומרים לתת רק לילדים ולנערים לעלות לארץ וכך הנס עלה לארץ, בעליית הנוער.

בפרידה מאביו, אביו אמר לו שאין לו מה לחפש בארץ, ושהוא עושה טעות גדולה, אך תמיד יחכה לו בית בווינה. הנס אמר לו "תראה מה עושים ליהודים", אך אביו אמר לו שזה יעבור, ושזאת רק תופעה חולפת.

הנס עזב בעצב, ולבסוף הגיע לארץ עם קבוצה של נערים. היה מותר רק לילדים עד גיל 16 לעלות לארץ, והוא היה בן 17, אז הוא שינה את תאריך הולדתו. הוא הגיע לקיבוץ אפיקים, וכמו כולם הוא רצה להפוך כמה שיותר מהר להיות כמו הצברים, אז הוא שינה את שמו לדן, השם שהכי קל לכתוב (כי כותבים את את זה כמו  3 חתוך ו 1 גבוה), ושינה את שם משפחתו מפירסט לפורת כי זה היה הכי קרוב לשמו המקורי.

בתקופה הראשונה דן היה עצוב ופחד על גורלו של אביו. בהתחלה הוא התכתב עם אביו, אבל אחרי כמה זמן זה פסק. הוא גם התכתב עם אחותו שגרה אצל קרובים בלונדון. כדי להסיח את דעתו מהעצב, הוא למד עברית ועבד (בעיקר בחקלאות). באותו זמן, צעירים מישראל התנדבו להתגייס לצבא הבריטי כדי להילחם בנאצים, דן התגייס ועבד בתור טכנאי רכב בצבא האנגלי. בזמן השירות בצבא הבריטי הוא התחתן עם אסיה הצברית.

אחרי המלחמה, הוא נסע לווינה וגילה שאביו נרצח בידי הנאצים. לאחר מכן הוא חזר לארץ ועבד כארבעים שנה כמנהל המוסך המרכזי של חברת החשמל.

הוא הקים עם סבתא אסיה משפחה גדולה וביום הולדתו התשעים, סבא דן אמר: עליתי לארץ, נער בודד דן 17, ללא משפחה, וכעת יש לי משפחה גדולה ונהדרת.

הוא נפטר בגיל 93, בשיבה טובה, ובמותו השאיר 3 ילדים, 5 נכדים ו-6 נינים.

הזוית האישית

אריאל: סבא רבא שלי היה אדם שמח שיודע להנות מהחיים. כל שבת היינו באים אליו לארוחה משפחתית, והוא היה מכין לנו אוכל מיוחד וטעים. אני מתגעגע לסבא.

מילון

צבר
אדם שנולד בארץ

ציטוטים

”עליתי לארץ, נער בודד בן 17, ללא משפחה, וכעת יש לי משפחה גדולה ונהדרת.“