הקרב על רמת רחל ומחלתו של אבי בקדחת המערות
ה"טיפול" במנזר "מראליאס" . סיפורו של משה בילו ז"ל
הגדוד החמישי של הפלמ"ח גדוד "הראל" נבחר לפרוץ לקיבוץ רמת רחל הכבושה. מתוך הגדוד נבחרה מחלקת פורצים, שצריכים היו לפרוץ לתוך הקיבוץ מהגדר שהקיפה אותו. הפורצים הכינו מקלות TNT שאותם לשו בידיהם והפכו אותם לאצבעות tnt
תעודת זהות מימי המנדט הבריטי, הכשרת הנוער "אשדות יעקב".
נשבעים לדגל 1946 
ה-tnt הוא חומר דליק ורגיש למגע
ועלול להתפוצץ מכל מגע עדין.
את
מקלות ה- tnt נשא על גבו משה
בילו (אבא שלי) שהלך בראש יחידת הפורצים.
בלילה
גשום ואפל, התקדמו עשרת הפורצים לעבר הגדר. מתוך הקיבוץ נשמעו קולות של ערבים
שכנראה הרגישו שמשהו עומד להתרחש. בשלב כלשהו הרגישו הערבים שמתקרבת יחידה של הפלמ"ח,
הם התחילו לירות מכל כלי הנשק שהיו להם.
מחנה אימונים ומגורים 1746-1947
מתאמנים בצעדה 1947
מתאמנים בגבעות 1946
עשרת
הפורצים שקלו מה לעשות תחת אש צולבת והחליטו לסגת עם משא הtnt המסוכן שהיה על גבו של משה.
הנסיגה
הייתה קשה, בדרך לא סלולה ובשדות הם החליטו להתחבא באחת המערות עד שיבוא כוח ויציל
אותם. הם
נכנסו למערה בהרי ירושלים על יד מנזר מראליאס, את ה-TNT שמו בצד כי חששו שכל רגע עלול
להתפוצץ ולגלות איפה הם נמצאים, במערה הם נשארו במשך כל הלילה.
עם
שחר הם חזרו למחנה.
רמת
רחל לא נכבשה באותו הלילה, אבל כל הקבוצה חלתה וקיבלה חום גבוה. הם
קדחו מחום ורופא לאהיה
במקום, ולכן הוחלט להעביר אותם למנזר
מראליאס. אחרי
בדיקה קבע הרופא שכל העשרה נעקצו ע"י קרצית המערות ושהם חלו בקדחת
המערות.
הם
שהו במנזר במשך שבוע, וטופלו על-ידי הנזירות. לאחר שבוע החליטו שהם חייבים לחזור
אל חבריהם הלוחמים. הם
ארגנו כמה סדינים קשרו אותם יחד והשתלשלו מן החלון החוצה, וכך הם ברחו מן המנזר
וחזרו לחזית.
"במשך
שנים סבלו כולם מהתקפים של הקדחת".כל
היחידה השתתפה אחרי זה בקרב על ירושלים. הם היו מסוללי "דרך
בורמה".
מרכז מידע "ידידי ה"פלמ"ח"
תשע"ו
קישור לסיפור: "סיפור ילדותי סיפורה של המדינה"
קישור לסיפור: "סבתא הצברית"
קישור ליחידת הלימוד – הקטלוג החינוכי של משרד החינוך – הפלמ"ח
מילון
הגדוד החמישיגדוד "שער הגיא" (חטיבת הראל)
ציטוטים
”בני בוגרי ההכשרה "מאיפה אתם מכירים? אנו חברים מה"הכשרה" “