מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הקמת וניהול קו החירום למניעת אלימות במשפחה

אני ועופרי נפגשות במסעדה
עם הוריי, אני בשמלה ואחותי האמצעית
סבתי פעילה כנגד אלימות בנשים

קוראים לי מיכל מור (בעבר גל). נולדתי בעפולה בשנת 1948. רוב חיי גרתי בקרית חיים ובשנת 2001 עברתי לגור בקיסריה. יש לי שלושה ילדים ושמונה נכדים.

אני עובדת סוציאלית במקצועי. עבדתי במשך שנים בשירותי הרווחה של עיריית חיפה ולאחר מכן פרשתי והקמתי בחיפה קו חירום למניעת אלימות כלפי נשים, שהפך להיות קו חירום ארצי למניעת אלימות במשפחה. עבדתי בעבודה זאת 12 שנים ויצאתי לפנסיה מוקדמת.

הקמת קו החירום

עם לידת בני השלישי, עזבתי את משרת ניהול הלשכה לשירותי רווחה של עיריית חיפה בה עבדתי. החלטתי להינות מגידולו של בני במשך תקופה. אולם לא עבר זמן רב, ופנו אלי מעיריית חיפה וממשרד העבודה והרווחה בהצעה להקים קו חירום למניעת אלימות כלפי נשים.

בהקשר זה שני נושאים היו קרובים מאוד לליבי. הראשון הוא: קידום וחיזוק נשים, שלמצוקה של חלק מהן נחשפתי בשנות עבודתי בעיריית חיפה. השני: יש בי התנגדות רבה לכפיה מכל סוג שהוא.

אני בהפגנה

לכן ההצעה שקיבלתי מאוד דיברה אלי והחלטתי להיענות לה. בהקמת קו החירום השתתפו מספר ארגונים, חלקם "ארגוני ממסד": שירותי הרווחה של עיריית חיפה, משרד העבודה והרווחה – השרות לנשים ונערות, המקלט לנשים מוכות בחיפה. חלק מן הארגונים שנטלו חלק היו אירגונים וולונטריים: "עמותת אשה לאשה"- ארגון פמיניסטי בחיפה, המרכז סיוע לנפגעות אונס. אנחנו ראינו בעצם שיתוף הפעולה בין הארגונים דבר בעל חשיבות רבה ודבר שכמעט לא היה קיים. אני הייתי זאת שהקמתי וניהלתי, והאירגונים השונים היו צוות היגוי. בתחילה "קו החירום" היה חלק מעמותת אשה לאשה ועם הזמן הפך להיות עמותה עצמאית.

עם תחילת עבודתי התחלתי ללמוד את הנושא: מה צריך בשביל להפעיל קו חירום, איך מפעילים, אספתי הרבה אינפורמציה ונסעתי למקומות שונים בארץ ללמוד מה הם עושים בתחום האלימות כלפי נשים. כתוצאה מסיורים אלו אני זוכרת את עצמי יושבת שעות ומארגנת קלסר עם כל האינפורמציה הרלוונטית: לאן אפשר להפנות נשים, מספרי טלפון של מקומות אלו, כתובות ומה הדרישות של כל מקום. במקביל היה צריך לקבל מספר החלטות בסיסיות על אופן הפעלת קו החירום: מה תהיה התפיסה המנחה וכתוצאה מכך מה יהיו גבולות הפעילות, מי יאייש את הקו, כמה שעות ביממה הוא יפעל, מאיפה יבוא המימון להפעלתו.

כתוצאה מהיכרותי עם הנושא של "נשים מוכות" וכתוצאה מהתחושה החזקה של נשים אלו – שהן לבד במערכה, החלטנו שהתפיסה שתנחה אותנו היא להוות גב לנשים, לתמוך בהן, להתערב עבורן (אם צריך) בשירותים השונים אליהם הן פונות ולנסות לסייע להן לקבל מענה לצרכיהן. (באותה תקופה כל קווי החירום נתנו בעיקר מענה טלפוני). החלטנו שאיוש הקו יתבצע על ידי נשים בלבד, כיוון שרוב הסיכויים שלנשים שהוכו על ידי גברים יהיה נוח יותר לדבר עם נשים. הוחלט גם שהנשים תהיינה מתנדבות מהקהילה ולאו דווקא נשות מקצוע. רצינו שכמה שיותר נשים תחשפנה לנושא האלימות כלפי נשים ותעברנה את הידע הלאה. המתנדבות תעבורנה מיון ראשוני להתאמה ואחר כך תעבורנה הכשרה בסיסית וליווי. בנוסף על כך, הוחלט לתת מענה טלפוני לפחות בארבע השפות העיקריות המדוברות בארץ: עברית, ערבית, רוסית ואמהרית. המטרה היתה לתת מענה למתקשרות 24 שעות ביממה.  הכספים לקיום "קו החירום" הגיעו ממשרד העבודה והרווחה, מעיריית חיפה ומגיוס עצמי: על ידי פניה לקרנות שונות בארץ ובעולם, הפקת ערבי התרמה ועשיית פרויקטים שוים תמורת תשלום.

באוקטובר 1990 הקו החל לעבוד. לאחר זמן קצר יחסית הגענו ל 50-60 ויותר מתנדבות: יהודיות, ערביות, עולות מחבר העמים ומאתיופיה. הצוות כלל חוץ ממני עוד עובדות מכל המגזרים שהוזכרו לעיל, מגייסת כספים, מנהלת חשבונות ואחראית משרד, כולן בחלקיות משרה, כולן ליוו את המתנדבות, סייעו להן ויצאו איתן גם לימי גיבוש וכיף.

כתוצאה מהפניות למדנו יותר מה הם הצרכים של הנשים שפנו אלינו ופיתחנו מספר פרויקטים:

פרויקט ליווי לנשים

1. ליווינו נשים (שרצו בכך) לשירותים השונים אליהם הן הלכו כדי לחזק אותן וכדי למנוע מהשירות להתייחס לפנייתן בזלזול.

2. ליווינו נשים שיצאו ממקלט לנשים מוכות, כדי לעזור להן להשתקם ולמנוע מהן לחזור לבעלים המכים.

3. יחד עם הארגונים האחרים ליווינו נשים לבתי משפט, אספנו את פסקי הדין, ניתחנו אותם ואת המסקנות, שלחנו לפרקליטות הראשית. ככל הידוע לי בעקבות כך הועברו לשופטים המלצות וימי עיון.

פרויקט עורכת דין

להרבה נשים מוכות אין כסף לשלם לעורכי דין טובים שייצגו אותן בבתי משפט. לכן שכרנו עורכת דין שנתנה להם שירות בעלות מאוד נמוכה. שלחנו אותן אליה, היא הייתה גם מתנדבת, על מנת שתעזור להן לבצע את כל מה שנדרש מהן.

פרויקט הרצאות וקבוצות

העברנו הרצאות, ימי עיון וקבוצות בכל השפות גם באולפנים, מרכזי קליטה, ובמקומות שונים בחברה הערבית והיהודית.

פרויקט חינוך

יחד עם הארגונים הוולונטריים העברנו פרויקט בבתי ספר שבדק ועבד על עמדות והתנהגויות המאפשרות אלימות.

הקמת מקלט חירום

אחד הדברים הבולטים שלמדנו מנשים שרצו לצאת למקלט הוא שהמקלטים היו מאוישים כמעט לגמרי והנשים היו צריכות להוכיח התאמה כדי שתוכלנה להגיע למקלט. נשים שהיו בסכנה מידית – לא תמיד הייתה עבורן תשובה ולעיתים היו צריכות להמתין מספר ימים. לאור זאת הוחלט להקים מקלט חירום שיתן מענה ראשוני לנשים בסכנה, וממנו יכוונו את הנשים להמשך דרכן. מקלט זה הוקם בחיפה ונתן מענה מיידי לנשים מכל הארץ.

באופן אישי כמנהלת עמותת קו החירום, יזמתי הרבה והייתי מעורבת בכל. נתתי הרצאות, הופעתי בטלוויזיה והגעתי גם לכנסת. באחת מישיבות הכנסת, אותה קיימה יעל דיין, עלה נושא קו החירום פעמים רבות. בסופה של אותה ישיבה ניגש אלי עובד בכיר בשירותי הרווחה מהשירות למשפחה ושאל אם נהיה מוכנים להפוך את קו החירום למניעת אלימות כלפי נשים לקו חירום למניעת אלימות במשפחה – שיהיה הקו הרשמי של משרד העבודה והרווחה ויטפל גם בפניות של כל בני המשפחה. לאחר התייעצות מהירה למדי, הוחלט להיענות לבקשה ונערכנו בהתאם. החלטנו למחשב את כל הפניות ואת סוגי העזרה ובמשך מספר שנים הוצאנו חוברות המסכמות ומנתחות את כל הפניות אלינו.

לאחר כ- 12 שנים משמעותיות וחשובות אך גם מתישות, פרשתי. את תפקידי קבלה אחת הרכזות בעמותה ולאחר מכן קיבלה אותו מדריכת המתנדבות. לבסוף באחד המכרזים, קו החירום הועבר "לויצ״ו" והיא ממשיכה להפעיל אותו על פי מדיניותה עד היום.

אני בהרצאה

הזוית האישית

עופרי: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבתא שלי ולגלות עוד דברים על המשפחה.

מיכל: שמחתי מאוד לספר לנכדה שלי על עבודתי, שהיתה חלק משמעותי מאד בחיי. וחשוב לי להעביר את המידע הזה ואת המסר שאפשר להלחם באלימות ושאנשים לא חייבים להסכים לה, ובמיוחד לא לחיות באלימות.

קו החירום של המשרד לעבודה ולרווחה במקרי אלימות במשפחה: 118

מילון

וולונטרי
התנדבותי, ללא כפיה (מילוג)

ציטוטים

”החלטנו שהתפיסה שתנחה אותנו היא להוות גב לנשים“