מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

הפעילות הקשה בהיותי חייל בהרי ירושלים

בשנת 1955 סבא שלי לקח חלק באימונים קשים בקור מקפיא

שמי דרור תמרי, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, בבית הספר מגן בתל אביב יחד עם אליה זיו.

רקע – גדוד 51 חטיבת גבעתי

"ראשיתו בקיץ 1947 עם העברת חלק מחי"ש תל-אביב מרשות המחוז (אחר-כך קרייתי) אל חטיבת גבעתי שהיתה אז בהקמה. אל הגדוד קובצו שלוש פלוגות: פלוגה ה' – הפלוגה הדתית של חי"ש תל- אביב, פלוגה ח' – חי"ש חולון, ופלוגה ט' – טירוני החי"ש מתל-אביב. בסוף מאי 1948 הקים הגדוד פלוגה רביעית. בראשית המלחמה היה הגדוד אחראי על חזית 5 – דרום תל-אביב-בת-ים-חולון ומקווה-ישראל, שם עסק באחזקת הקו ובפעולות גמול. הגדוד העביר בתקופה זו תגבורות ליישובי הדרום ולירושלים, לרבות העברת הפלוגה הדתית לבן-שמן. במהלך פברואר 1948, עם הוצאת גבעתי ממחוז תל-אביב, קיבל הגדוד את האחריות על גזרת בת- ים – ראשון- לציון. עיקר עיסוקו בתקופה זו היה באבטחת כביש תל-אביב- ירושלים בקטע זה, ובין השאר החזיקו אנשיו בבית הקרן הקיימת. הוא נטל חלק במבצע חמץ לכיתור יפו. אחרי כניעת יפו והשלמת כיבוש אבו-כביר, יאזור ובית-דג'ן הורחבה גיזרת האחריות שלו מזרחה עד לשער הגיא, שם תפס את מקומה של חטיבת הראל שעלתה ב-20.4.1948 לירושלים למבצע יבוסי. הגדוד אף הוכפף זמנית לפיקודה של חטיבה זו. במסגרת מבצע מכבי א', עסק הגדוד בהעברת שיירות ובניסיונות השתלטות על אזור לטרון. ערב הפלישה עזבו הפלוגות בהדרגה את כביש תל-אביב-ירושלים. הגדוד ספג אבדות כבדות בעיקר בקרבות באזור לטרון והוצא למנוחה והתארגנות. כוחותיו נפרסו בקו קבוצת יבנה-בצרון-גן יבנה-חצור, השתתפו בבלימת הצבא המצרי, בכיבוש יבנה הערבית וכפרים נוספים בסביבה, ובניסיונות לכיבוש ניצנים מחדש (הקרב בגבעה 69). בהפוגה הראשונה, בקרבות עשרת הימים ובהפוגה השנייה עסק הגדוד בהחזקת הקו מול הצבא המצרי ובמבצעים נגד המצרים, כמו מבצע גי"ס. במבצע יואב לחם באזור נגבה, כבש את גבעה 113 ומשלטי הצומת, והשתתף בקרבות חוליקאת, עיראק סואידן וכיס פלוג'ה. בדצמבר 1948 הועבר לחזית התיכון. מפקדי הגדוד: שמעיה בקנשטיין-ברקת, מאיר דוידזון, אפרים קמפינסקי-כדורי, יהודה ואלך".

סיפורו של דרור תמרי:

"בשנת 1955 בהיותי עדיין מ"כ בגדוד 51 בחטיבת גבעתי יצאנו לסדרת אימונים בהרי ירושלים, התקופה הייתה תקופת חורף קשה והקור היה בלתי נסבל. הציוד שהיה לנו היה רק ציוד אוהלי סירים ללא מזרנים ושכמייה. לקראת הלילה הקמנו את אוהלי הסירים ובמקום מזרנים קוששנו את הצמח סירה קוצנית ועשב אחר אשר היו למזרן ועליהם פרשתי את השכמייה. הגשם הקל שדלף קפא, הטמפרטורה הייתה מתחת לאפס מעלות. שקי שינה לא היו לנו אלא רק שמיכות צבאיות דקות. השינה עם הבגדים הצבאיים והנעליים הייתה למעשה בלתי אפשרית מחמת הקור הנוראי.

ברשותי היו חבילת נרות שבת אשר לפנים משורת הדין ובאופן מסוכן חילקתי לחיילים והרשיתי לחיילים להדליק נרות בתוך האוהלים על מתן להתחמם, שכמובן שדבר זה לא היה עוזר לנו והוא שטות מוחלטת עקב הסכנה שהדלקות השמיכות. מובן שהנרות היו ממוקמים על אבנים שנאספו מהשטח.

השכם בבוקר לפני אור ראשון קמנו בלי כוח לחלוטין ויצאנו להמשך האימונים והפעילות הצבאית והפעילות הצבאית כללה את הקור העז והתנאים הקשים ליד הגבול עם הירדנים כי כל האירוע היה לפני מלחמת ששת הימים ומטרתנו הייתה למנוע הסתננות מחבלים.

וכמו תמיד הצלחנו במשימתנו.

הזוית האישית

הסיפור המשותף שכתבתי עם סבא לימד אותי הרבה דברים שלא ידעתי על סבא ועל החיים שלו לפני קום המדינה זה היה מאוד מעניין ומלמד

מילון

מסטינג
כלי אוכל עשוי מפח בו אכלו סבא וחבריו את הארוחותיהם בצבא.

ציטוטים

”"אכלנו מאותו המסטינג" - המשמעות: חבר טוב שיש איתו הכרות עמוקה שנרקמה במהלך השירות הצבאי“