מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העשור השלישי לחיי נחום שמשוני

יעל וסבא נחום עם הסרטיפיקט של סבא רבא
סבא נחום ואמו בשלג הגדול, חורף 1950
סיום השירות הצבאי, לימודים בחו''ל, חזרה לארץ, חתונה וילדים

שמי נחום שמשוני, נולדתי בשנת 1944 בתל אביב בה ביליתי גם את שנות נעורי. סיימתי את בית הספר היסודי בלפור בשנת 1958 ואת תיכון עירוני א' במגמה ריאלית בשנת 1962. משך כל שנות לימודי בתיכון, הייתי פעיל מאוד בתנועת הצופים, שבט קהילת הצופים, ובקיץ 1962 התגייסתי לנח"ל בו שירתתי עד 1965.

העשור עליו אני רוצה לספר הוא העשור השלישי לחיי, מיום היותי בן 20 ועד יום היותי בן 30.

עשור זה התחיל לקראת סיום שירותי הצבאי בצנחנים והמשיך בקיבוץ מגל למשך כשנה וחצי. קיבוץ מגל היה באותם הימים על הגבול עם ירדן, בימים עבדתי בענף הכותנה ובלילות שמרנו על הגבול שלא יחצו אותו מסתננים. כאשר הייתי בן 23, עזבתי את הקיבוץ ונסעתי ללימודי הנדסה בארצות הברית.

הייתי בארצות הברית בין השנים 1967 ל – 1972, שנים שהיו מעניינות ביותר לסטודנט ישראלי בארצות הברית של אותם הימים. הרגשתי טוב מאוד להיות שם באותה התקופה ובר מזל שהזדמנה לי האפשרות הזו. הימים היו ימי המלחמה בוייטנאם ומהומות הסטודנטים שבאו בעקבותיה. הסטודנטים מחו נגד המלחמה, מחאה שגלשה גם לאלימות. כחלק מקהילת הסטודנטים הייתי עד לכל המחאה ואף נטלתי חלק בהפגנות נגדה. כל אותה התקופה עבדתי בביטחון בטרמינל של חברת אל על, בתקופה שבה היו הרבה חטיפות מטוסים והרגישות הרבה שבאה בעקבותיהם.

במהלך התקופה, נרצחו רוברט קנדי, אחיו של ג'ון קנדי שהיה נשיא ארצות הברית ונרצח, ומרטין לותר קינג שנשא את דגל התקוממות השחורים כנגד הגזענות של הלבנים. תקופה מעניינת לכל הדעות. גרתי אז במעונות הסטודנטים באוניברסיטה והייתי מעורב בכל הפעילות החברתית שלהם. כחלק מפעילות זו, השתתפתי גם בפסטיבל וודסטוק הידוע שהתקיים באותו הזמן. בשנת 1970 בהיותי בן 26, סיימתי תואר ראשון בלימודי הנדסה והתחלתי את לימודי התואר השני שלי. כל משך אותו הזמן, המשכתי את עבודתי בחברת אל על והייתי אחראי על סידור העבודה של עשרות סטודנטים ישראלים בביטחון.

בשנת 1972, סיימתי את לימודי התואר השני, וחזרתי לארץ. עוד בהיותי בארצות הברית חתמתי על הסכם עבודה עם התעשייה הצבאית הישראלית כמנהל מחלקת תכנון פיקוח ייצור באחד המפעלים היותר מסווגים שלהם.

שנה לאחר מכן, פגשתי את מי שלימים תהיה אשתי, עמליה, דור שביעי בארץ, ובתאריך 24 לספטמבר 1973, שבועיים לפני מלחמת יום כיפור, באנו בברית הנישואין. בתחילת אוקטובר 1973 נסענו לירח דבש בספרד, ירח דבש שנקטע בעודו באיבו עקב המלחמה שפרצה. יומיים לאחר מכן חזרנו לארץ, ואת ששת החודשים שלאחר מכך, ביליתי כלוחם מעבר לתעלת סואץ. את הרגשתי אז קשה לתאר, מצד אחד הבנתי כי אני צריך לתרום את חלקי להגנת המדינה, ומצד שני, אשתי הייתה אז בהריון והמצב היה לא פשוט, בלשון המעטה. עם חתימת הסכם שביתת הנשק והנסיגה "מאפריקה" שבאה בעקבותיה, השתחררתי משירות המילואים הממושך עם צו ביד לשירות חדש. במהלך שירות מילואים זה, מאי 1974, נולדה בתי הבכורה דפנה, וביום לידתה שכבתי במארבים בגבול ולא הייתי נוכח בלידה.

בכך הסתיים עשור זה בחיי, וכדי להשלים את התמונה אספר כי נולדו לי עוד 3 ילדים לאחר מכך, רוני, איתמר ונעה, וכיום אני מבורך בעשרה נכדים.

מאלבום התמונות של סבא וסבתא בחרנו בתמונה זו

סבא נחום ואמו ברחוב שינקין בתל אביב בזמן השלג הגדול, חורף 1950

 

הזוית האישית

יעל פוגל: לסבי ולסבתי חשוב מאוד הקשר המשפחתי בין כל בני המשפחה, זו הסיבה שבכל יום שישי סבתי מכינה ארוחת שבת וכל בני המשפחה, שמונים היום 20 איש, נוטלים בה חלק.

סבא נחום: שנמשיך לשמור על קשר טוב ושתמיד נדע ונחקור על השורשים שלנו.

מילון

סרטיפיקט
אישור עלייה לפלסטינה שניתן על ידי הממשלה הבריטית.

ציטוטים

”לסבי ולסבתי חשוב מאוד הקשר המשפחתי בין כל בני המשפחה. “