מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העצמאות שבחיי קיבוץ

אני ונכדתי אריאל ברגע של אושר.
ביום חתונתי
ילדות אחרת

העצמאות שבחיי קיבוץ

קוראים יקרים, שמי הוא תמר ירקוני ואני רוצה לספר לכם מעט אודותיי. הוריי הם מתל אביב, אך אני נולדתי בטבריה, כשאמי הייתה בהריון איתי, היא נסעה לבקר את סבתי ובמהלך הביקור, אמי נתקפה בצירי לידה וכך יצא שנולדתי בבית סבתי שבטבריה. במשפחה שלי אנחנו 6 נפשות כשאני הבכורה ואחריי ארבעה בנים ובת אחת .

אני ומשפחתי גרנו בתל אביב רוב חיינו. עד גיל חמש גדלתי בת"א, והרבה לא זכור לי מתקופה זו. בגיל חמש משפחתי עברה להתגורר בחיפה ליד סבי וסבתי ודודה שלי. בחיפה למדתי בביה"ס בכיתה א' וכבר בגיל הזה הייתי בוגרת ויצאתי לכל מיני משימות. הייתי מעין אמא שנייה, הייתי יוצאת מהבית להביא חלב או מרק ירקות לאחי הקטן. התקופה בחיפה הייתה קצרה, חזרנו לתל אביב לאחר שנתיים בלבד. בת"א התחנכתי בביה"ס היסודי החי"ל (חטיבה יהודית לוחמת).

בכיתה ח' כשהייתי בת 13, כאשר הוריי שלחו את אחותי הקטנה לגור בקיבוץ בצפון, ביקשתי מהוריי גם לצאת לקיבוץ. לא הבנתי את משמעות הדבר ולחצתי כדי לצאת מהבית, הוריי התנגדו ולבסוף נכנעו ואפשרו לי לצאת לקיבוץ. כך מצאתי את עצמי חופשיה ועצמאית בקיבוץ פלמחים. הייתי נשארת בקיבוץ חודש שלם, כשרק פעם בחודש הייתי יוצאת הביתה. התגוררתי ביחד עם עוד שתי בנות בחדר. אם הבית הייתה אישה צעירה ורווקה שהתגוררה לא הרחק מאיתנו ואני זוכרת את התקופה הזו כתקופה הטובה ביותר בחיי. היינו יוצאים למסעות בשטח עם הגדנ"ע, ועושים פעילויות קבוצתיות. באחד מטקסי הסיום נסענו לבאר אורה, ופגשנו שם את משה דיין. המפגש ריגש את כולם, הוא היה דמות נערצת ממש קנון וגיבור ישראל – זה זיכרון שחקוק בזכרוני, משה דיים שהיה כמו אליל נוער מפורסם.

 באר אורה

בקיבוץ למדנו להתמקצע בתחומים מגוונים כמו בישול, תפירה, אריגה, ובשאר הזמן היינו יורדים לים ונהנים. בשלב מסוים רוב התלמידות גויסו לצבא, ומכיוון שלא הגעתי לגיל גיוס עזבתי את פלמחים לקיבוץ מעגן מיכאל.

משה דיין האגדי

המעבר לא עבר חלק, ולא מצאתי את המשפחתיות שהייתה בקיבוץ פלמחים. בקיבוץ החדש הרגשתי שזה לא אותו הדבר וברחתי חזרה לביתי. הוריי לא כעסו עליי ואפילו שמחו שחזרתי. החזרה הביתה הייתה במובן מסוים גם חזרה אל המציאות ואל חיי בגרות. לא התגייסתי לצבא, באותם ימים לא ראיתי בזה צורך. במבט לאחור יש לי חרטה על עניין הגיוס, אבל החיים משכו לכיוונים אחרים וכך מצאתי את עצמי עובדת במפעל לפיסול, מעצבת ומציירת על פסלונים שהיו נשלחים למכירה.

את בעלי הכרתי לא הרבה זמן אחרי שחזרתי הביתה, בגיל 20 ליתר דיוק. התחתנתי עם בעלי אהרון שעבד בעיריית ת"א. המצב הסוציואקונומי שלנו היה ממוצע ומעלה, וזה איפשר לי לעזוב את העבודה ולהתמקד בגידול המשפחה. הבאנו לעולם שבעה ילדים, שלוש בנות וארבעה בנים ויש לנו שבעה עשר נכדים. עיקר עיסוקיי היום הם העזרה שלי למשפחתי המורחבת והדאגה לקטנטנים.

הזוית האישית

סבתא תמר ירקוני בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדתה אריאל רומנו שתיעדה את סיפורה.

מילון

גדנ"ע
גַּדְנָ"ע (גדודי נוער או גדודי נוער עברי) הוא ארגון ישראלי לחינוך טרום צבאי. הגדנ"ע הוא מסגרת חסות של צה"ל שאמונה על הפעלת הנוער והכנתו לשירות צבאי. מקום המדינה ועד תחילת שנות ה-90 פעלה המערכת כפיקוד ייעודי שקם כהמשך ועל בסיס מסגרת הגדנ"ע המחתרתית שהפעיל ארגון ההגנה בשנות הארבעים, בה הוכשרו בני הנוער לשירות במסגרות כמו חי"ש ופלמ"ח.

ציטוטים

”"מצאתי את עצמי חופשיה ועצמאית בקיבוץ פלמחים."“