מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה

הנכד שלי ואני
בחתונה
מזל בן זיקרי מספרת על העלייה שלה ושל משפחתה ארצה

אני גרתי במרוקו בעיר קזבלנקה. אנחנו כילדים לא ידענו בדיוק שאנחנו עולים לא"י. בשעות הערב המאוחרות באו שני אנשי סוכנות ואמרו לנו "קדימה, הולכים". לקחנו איתנו רק מה שיכולנו, נעלנו את הבית ויצאנו לדרך עם מעט מאוד חפצים. הגענו לגבול ספרד בגיברלטר ושם היו אמורים לחכות לנו אנשים שיעבירו אותנו מעבר לגבול. אבל הגבול היה תחת שמירה ולא יכלו להעביר אותנו, אז החזירו אותנו לעיר ליד הגבול. ניסינו מספר פעמים ורק בפעם השלישית הצלחנו לעבור את הגבול .
ואז שטנו והגענו לצרפת. הועברנו למחנה מעבר ושם אנשי הסוכנות טיפלו בנו. לא הייתה הרבה תעסוקה ואני בתור הגדולה ביותר בזמן העלייה הצעתי עזרה במרפאה בהשקיית צמחים. לאחר כחודשיים הטיסו אותנו לא"י.
הגענו לשדה תעופה לוד. העמיסו אותנו על משאיות של פרות. לקחו אותנו למעברה ברחובות "קובבה". במעברה היה מאוד לא נעים. הבית היה צריף מעץ ללא שירותים, בלי חשמל, עם חדר וחצי ומטבחון. ישנו על מזרוני סוכנות צפופים מאוד, שמונה איש בחדר. במשך שלושה חודשים אף אחד לא התעניין בנו, השכנים ניסו טיפה לעזור. במעברה אבי התחיל לעבוד בעבודה שלא התאימה לו אבל לא הייתה ברירה ויום אחד חזר מהעבודה והיה חסר לו חצי אגורה לנסיעה. הנהג לא הסכים להסיע אותו ללא תשלום ולכן הגיע ברגל מרחובות עד למעברה. לקח לו יותר משעה הליכה וכשהוא הגיע וסיפר לנו את הסיפור כולנו בכינו והרגשנו כאלו אנחנו לא בין יהודים כי אף אחד לא ריחם עלינו.
הציעו לנו לגשת לסוכנות היהודית ולהילחם על בית – הם הבטיחו תוך חודש וראינו שהם לא קיימו את הבטחתם ולכן חזרנו על הפעולה, התיישבנו במשרד הסוכנות וסירבנו לצאת עד שנקבל הבטחה לדיור נאות. חזרנו על כך כמה פעמים עד שקיבלנו את השיכון בראשון לציון.
בדצמבר של שנת 60 עברנו לשיכון סלע בראשון לציון. התחלתי ללמוד בבית ספר מקצועי לתפירה. היות ולא אהבתי לתפור כל שיעור הייתי בוכה כשהמורה נכנסה. כשעברנו לשיכון בראשון המשכתי ללמוד ברחובות – כל בוקר הייתי יוצאת ב-6:30 בבוקר. הייתי נוסעת רק באוטובוס אחד כי לא הייתה לשם תחבורה ואז הייתי צריכה ללכת הרבה. עברית לא הייתה בפי ולא הייתה לי עזרה. אחרי שלוש שנים סיימתי ללמוד בלי ציונים עיוניים מפני שלא ידעתי להסביר את התשובות שידעתי. התחלתי לעבוד במקצוע שלמדתי (תפירה).
אחרי שנה וחצי התחתנתי עם סימון אקוקה, שהיה אחרי צבא, הוא שירת בגולני ובצנחנים, והוא היה מאלה ששחררו את ירושלים. אחרי החתונה נולדו לי 4 בנות – 3 נשואות מסודרות ומלומדות. יש לנו שלושה עשר נכדים.

מילון

גיברלטר
גבול ספרד

ציטוטים

”"בזיעת אפך תאכל לחם"“