מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה של סבתי מרים רוט פוזננסקי

אני וסבתי חוגגים עם משפחתי
סבתי מחזיקה את אבי בברית המילה
עלייה, התיישבות ואהבה

יום שישי 12.3.2021

אני אציג לכם את סיפור העלייה שלי, שמי הוא מרים רוט פוזננסקי.

גרתי ברומניה באזור טרנסילבניה בעיר באיה, ששם דיברו הונגרית (שפת העם). גרתי שם עד גיל  19. הייתי סטודנטית לכימיה באוניברסיטה בעיר יאשי ברומניה, האוניברסיטה הייתה ממשלתית.

משפחתי גרה ברומניה באזור טרנסילבניה בעיר באיה מרה. גרתי בבית חילוני וחגגתי את חגי ישראל די בסתר, מכיוון שהקומוניסטים לא איפשרו לבני דתות שונות לחגוג את חגיהם. משפחתי ממשיכה לחגוג חגים אילו.

העלייה לישראל

רציתי לעלות לישראל בגיל 19 וכך עשתי, הייתי צריכה לחכות לאישור עלייה, לכן יכולתי לעלות ארצה רק בשנת 1966. עליתי ארצה דרך איטליה ומאיטליה הגעתי לארץ. הכתובת הראשונה הייתה בקריית חיים בצריפים אקדמיים. הקליטה הייתה דיי קשה, כי הייתה גם מלחמה בתקופה זו. בארץ היה מיתון, לכן גם היה קשה למצוא עבודה והיה גם קשה לפרנס את משפחתי ואת עצמי.

חצי שנה לאחר עלייתי ארצה פרצה מלחמת ששת הימים, גרתי באותה תקופה בקריית חיים מרבי בצריפים אקדמיים. בתקופת מלחמת ששת הימים היו בונקרים מתחת לאדמה, לכן בכל פעם שהייתה אזעקה, אני ומשפחתי רצנו לבונקר הקרוב ביותר. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי שחוותי מלחמה, למזלי, מלחמה זו ארכה רק ששה ימים, בהם הרגשתי פחד עז מהמלחמה.

את בעלי ז"ל פגשתי בשידוך, מישהו סיפר עלי לבעלי, יצחק פוזננסקי ז"ל והחלטנו להיפגש. נפגשנו לפני מלחמת ששת הימים. בעלי יצחק נפצע במלחמה. לאחר המלחמה, אני ויצחק התחתנו בשמחה, זה היה שנה לאחר ההיכרות הראשונה שלנו. בשנת 1967 התחתנתי עם בעלי יצחק פוזננסקי ז"ל, יליד הארץ.

בגיל 25 ילדתי את ילדי ירון פוזננסקי, ילדי הבכור ובגיל 29 ילדתי את הבת שלי, יעל פוזננסקי, בתי השנייה. גידלתי את הבן שלי ואת אחותו עשר שנים בבית, לא הייתה לי עבודה. נשארתי בביתי וגידלתי אותם. רק לאחר 10 שנים יצאתי לשוק העבודה.

 אני מחזיקה את בני ירון בברית המילה

הזוית האישית

עמית פוזננסקי וסבתא מרים: נהנינו משיתוף הפעולה ומאחלות לעצמנו להמשיך כך ולשמור על קשר טוב.

מילון

לא לקחת ללב דברים כשלא צריך
לא צריך לקחת את החיים ברצינות במילא לא יוצאים חיים מהם

ציטוטים

”"לא חשוב מה אומרים - חשוב מי אומר"“