מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה של סבתא רבתא, שפרה

סבתא חנה והנכדה שירה
חנה בצעירותה
מסוריה לישראל- המסע של משפחת שמוש

סבא עזרא היה איש עסקים גדול מאוד, בתחילה היתה לו חנות גדולה לבדים מאוד מיוחדים ומכל סוריה היו באים לקנות ממנו סחורה. לאחר כמה שנים הוא מכר את החנות וקנה מפעל ליצור סיגריות.

בשנת 1938, סבא עזרא בא לראות את ישראל ולבדוק אם יש אפשרות להעביר את המשפחה לישראל. הוא הפקיד צ'ק בבנק אנגלו פלסטין וחזר לסוריה. שנה וחצי לאחר הביקור בארץ ישראל חטף התקף לב ונפטר. בשנת 1940, סבא רבא נפטר בסוריה. סבתא שפרה נשארה עם 10 ילדים, 5 בנות ו- 5 בנים, שהקטן ביניהם היה בן שנה.

לאחר שסבא עזרא נפטר, סבתא שפרה החליטה לעלות עם כל המשפחה הגדולה לארץ ישראל. העלייה היתה לא קלה ואפילו מסוכנת ולכן, הבריחו כל פעם כמה ילדים בדרך לא דרך, ברגל, במסלול קשה בין הרים וגבעות, בחושך, כדי שלא יגלו אותם, כי העלייה היתה לא חוקית, עם מדריך שנתנו לו סיסמא. כשהגיעו ליעד, בראש הנקרא, המדריך אמר את הסיסמא וקיבל את כספו. בדרך זו העבירו כל פעם קבוצה אחרת של ילדים, עד שכל 10 הילדים הגיעו לארץ.

סבתא שפרה גרה ברמת השרון, בלול של תרנגולות וגידלה שם את 10 ילדיה ואף פעם לא התלוננה. את הילדים הגדולים שלחו בהתחלה לקיבוצים – כפר גלעדי, קיבוץ נען.

 

סיפורה המלא של סבתא שפרה:

 

סבתא חנה בינקותה

 

סיפור האהבה של חנה:

הזוית האישית

אנחנו כל הזמן בתהליך של געגוע וכל הזמן בתהליך של החמצה, צריך לשמור על איזון קבוע בין מה שאין לנו למה שנמצא. לבחור לצמוח גם מתוך החושך, לזכור שהכאב הוא לעולם ולדעת שיש דרך גם ממקום של חוסר לחיות את החיים במלואם. על פי רון ארמון.

מילון

רוחי
נשמה שלי

ציטוטים

”מפי יגאל אלון - עם שאינו זוכר את עברו ההוה שלו דל ועתידו לוט בערפל.“