מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה מאוסטרליה לארץ ישראל

סבתי ואני באיטליה
בטיול בילדותי
הקשיים שסבתא עברה בארץ ישראל

שמי נעמי פייגן, נולדתי בשנת 1952 במלבורן אוסטרליה להורים שהיו ניצולי שואה. הורי שנולדו בגרמניה, ברחו מגרמניה לאנגליה, ואחרי שהסתיימה מלחמת העולם השנייה הם היגרו לאוסטרליה. גדלתי עם אחותי הקטנה תימי (תמרה). הלכנו לבית ספר יהודי עד כיתה ו' ולבית ספר תיכון רגיל במלבורן. מגיל 9 הייתי בתנועת נוער ציונית בשם "הבונים". אחרי שסיימתי את בית הספר התיכון ולפני שהתחלתי ללכת לאוניברסיטה נסעתי לישראל לשנה אחת בתוכנית שנקראת "שנת הכשרה" עם חברי מהתנועה.

התאהבתי בישראל והתאהבתי בקיבוץ, הקיבוץ נקרא כפר הנשיא והוא נמצא בגליל העליון. בשנה הזו טיילנו בכל הארץ, למדנו בירושלים ואפילו עברנו שבועיים בגדנע בצבא. בסוף השנה הזו החלטנו שאני רוצה לעלות למדינת ישראל. חזרתי לאוסטרליה, למדתי באוניברסיטה והתחתנתי עם סבא פאול. סבא פאול הסכים לעלות לישראל אבל לא הסכים לגור בקיבוץ. אחרי שסבא פאול סיים את הדוקטורט שלו באוניברסיטה באוסטרליה, עלינו לארץ, לחיפה כי סבא קיבל מישרה כמרצה בטכניון. מאז אנו גרים בחיפה. סבא עובד כפרופסור בטכניון ואני כעובדת סוציאלית. העלייה לארץ הייתה מאוד מאתגרת כי כשהגיעתי לחיפה גילתי שאני בהריון עם דנה- אמא שלך, דנה, נולדה שבעה חודשים לאחר העלייה שלנו לארץ. הינו צריכים ללמוד עברית, לגדל תינוקת ולהתרגל לחיים ישראליים, לתרבות הישראלית ולחיים מאוד שונים ללא משפחה תומכת. אז, בשנות השבעים, הדרך היחידה לתקשורת הייתה הטלפון. חווינו הרבה קשיים באותה תקופה. למשל הקיץ היה ממש ארוך ולא היה מזגנים בבית או במכונית. למדנו עברית, מצאנו עבודה, קנינו דירה  וגידלנו שלוש בנות כאן בארץ. כמה שנים לאחר שעלינו ארצה סבא התגייס לצבא למה שניקרא שלב ב. הוא השאיר אותי עם שתי ילדות קטנות בבית ונסע לטירונות. מה שהחזיק אותנו בישראל היו כל החברים שהיו תחליף למשפחה. חברינו הזמינו אותי לחגים והתחברתי גם לעוד חברות שהיו להם ילדים קטנים. חיכיתי לביקורי מהורי ומהוריי סבא, שבאו לפחות פעם בשה מאוסטרליה. לפעמים חשבתי שאני רוצה לחזור לאוסטרליה ואז סבא פאול היה אומר "סחבת אותי לישראל אנחנו נשארים!".

איל מספר על סבא וסבתא

סבא וסבתא שלי ישראלים אך נשארו עם מבטא מאוד חזק. כשסבא וסבתא נכנסים למסעדה, המלצר תמיד שואל אם הם רוצים תפריט באנגלית וסבתא תמיד אומרת למלצר שהיא דיברה עברית לפני שהוא נולד.  היום יש לסבתא תשעה נכדים שגרים במושב אלוני אבא, ובמושב חרב לאת. מאוד חשוב לה לעזור לבנותיה עם ילדיהן כי לה לא היה מי שיעזור בגידול הילדים. סבתא אומרת שמה שמשך אותה לישראל ולחיים פה, חוץ מאידאולוגיה, הייתה האמונה שיהודים צריכים בית משלהם. היא מאוד אוהבת את הפתיחות של הישראלים גם אם הם לפעמים חוצפניים. סבתא מספרת שכאשר שלושת הבנות הוזמנו לבתים של חברים, היו תמיד שואלים אותם מאיפה ההורים שלהן, כי הן תמיד אמרו: "תודה וסליחה". סבתא לפעמים חושבת על מה היה קורה לו הם היו נשארים באוסטרליה, קרוב למשפחה. מצד אחד הם היו יכולים לעזור כאשר ההורים שלהם הזדקנו, ולא להשאיר את זה לאחים שלהם. אבל, מצד שני, סבתא חושבת שהיא וסבא פאול תרמו ועדיין תורמים למדינת ישראל ולא מצטערים בכלל. הבנות שלהם והחתנים והנכדים שלהם ממשיכים לתרום בהווה ובעתיד.

הזוית האישית

איל: אני מאוד נהניתי, ואני חושב שלמדנו הרבה אחד על השני ובעיקר אני. למשל: לא ידעתי שסבתא רצתה לגור בקיבוץ. לא ידעתי שסבתא היא זאת שרצתה לעלות לישראל. סבתא ידעה הכל עלי. חוץ מזה אני חושב שזאת חוויה ממש משמעותית בעיקר בזמנים כאלו של הקורונה.

סבתא: החוויה שלי הייתה זמן איכות עם הנכד שלי, אפשרות לספר לו סיפור על העלייה ודברים שהוא לא ידע ואני שמחה שהוא מתעניין בי.

מילון

אידיאולוגיה
אִידֵאוֹלוֹגְיָה היא אסופה של רעיונות ותפיסות חיים ערכיות, המהווים יחדיו משנה רעיונית בתחום מסוים.(ויקיפדיה)

ציטוטים

” סחבת אותי לישראל אנחנו נשארים!“