מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה של סבא דב לארץ

אני ונכדי היקר במפגש פתיחת התכנית
תמונה שצולמה בילדותי בארצות הברית
מבית לא ציוני לעלייה בשנת 1980

נולדתי בתאריך 21.7.48 למשפחה לא ציונית. הסבים שלי נולדו בפולניה, בלארוס וליטא. הסבים מצד אבא שלי הגיעו לארצות הברית בסוף שנות המאה התשעה עשרה ותחילת מאה העשרים. מצד אמא הם הגיעו לארצות הברית בתחילת המאה העשרים.

הורי התחתנו בשנת 1939 ונולדתי בשנת 1948 וגדלתי בניו יורק. בשנת 1965 הגעתי לארץ בפעם הראשונה לטיול בקיץ ומאד התלהבתי והתרשמתי מהארץ.  אחרי שנתיים באוניברסיטה הגעתי לשנת לימודים באוניברסיטת תל אביב והייתה לי שנה נהדרת בארץ ואז צץ לי הרעיון לעלות ארץ ישראל. הייתה לי הרגשה של שייכות למדינה וחיבור פנימי למקום למרות שלא גדלתי בבית ציוני שהנושא העיקרי בו הייתה עליה לארץ.

אני ומשפחתי בארץ

בשנת 1970 חזרתי לעוד שנה של לימודים בירושלים והתחתנתי עם אשתי גילה. שנתיים לאחר מכן החלטנו שאנחנו רוצים לעלות לארץ ישראל  ולהקים בארץ את המשפחה שלנו. הרגשנו קרבה ומחויבות פנימית שכאן אנחנו צריכים לחיות וכאן להקים משפחה יהודית המאמינה בחשיבותה של המדינה. מהרגע שקיבלנו את ההחלטה התחלנו תהליך ומשנת 1976 עד 1980 עבדתי בתור רב משנה בבית כנסת במדינת ניו ג'רזי.

ביולי 1980 עלינו לארץ עם הבנות עליזה ואריאלה. בחודשיים הראשונים שלנו בארץ ישנו אצל גיסתי בדירה שלהם ברעננה. אחרי חודשיים קנינו דירה בבניין הסמוך. אשתי ואני השתלבנו במהירות בארץ, העובדה שמצאנו עבודות בארץ עזרה לנו להתאקלם ולהרגיש שייכות. עבדתי כעשרים שנה בתור מורה להיסטוריה של עם ישראל לתלמידי תיכון שהגיעו לארץ מארצות הברית.

זו הייתה המטרות הגדולות שלי לאחר שעליתי ארצה לעודד עוד אנשים לבוא ולחיות פה, להראות לאנשים את הדברים היפים והחשובים שקיימים במדינה שלנו. אחת המטרות הסמויות בתכנית הייתה לעודד עלייה לארץ ובאופן אישי ראיתי בזה דגש חשוב מאוד.

ביום העצמאות בשנת 1990נשלחנו על ידי משרד ראש הממשלה לפגוש יהודים בברית המועצות ולעודד אותם לעלות לארץ. נתנו הרצאות על החיים בארץ והסברנו על החיים ושוק העבודה בארץ. הברחנו לשם ספרים בעברית והבאנו איתנו בחזרה 150 פתקים ובקשות לעלייה.

יום העצמאות ברוסיה היה מאוד מרגש. זאת הייתה פעם ראשונה שיהודי חארקוב באוקרינה נפגשו כקבוצה אחת. הזמנו אותם להתארח אצלנו למנגל בשנה הבאה בישראל. 15 איש שעלו מחארקב ישבו אצלנו בחצר לארוחת יום העצמאות ב1991. ומבחינתי האישית זה רגע גדול וחשוב בעשייה האישית שלי למען המדינה.

ליצן רפואי
אני ונכדי

בעלייה הגדולה מאתיופיה ההורים של אשתי גילה היו מאוד פעילים בסיוע ומתן עזרה ליהודי אתיופיה ועזרו להם להתאקלם בארץ. אני חיי בארץ ומאושר מהבחירה שעשיתי אני מתנדב כליצן רפואי ומנסה לעזור, לתרום ולשמח אנשים כמה שאפשר. מרגיש שהגשמתי את חלומי בעובדה שעליתי ארצה ומשפחתי חייה במדינת ישראל.

הזוית האישית

סבא דב: כיף להעביר את סיפור המשפחה משני הצדדים לעומר ולדור הצעיר. יש לנו אילן המשפחה במאגר של בית התפוצות ושלחתי לעומר שהוא יכול לראות.

עומר: לי היה כיף מאוד לעבור עם סבא שלי את הקשר הרב דורי. בנוסף הסיפור המשפחתי שהוא סיפר לי הוא מעניין מה עבר אליו בחיים ומה קרה לו אני בהמשך יעביר את הסיפור הזה לנכדים שלי ויותר אם הצליח.

מילון

ליצן רפואי
תחום ברפואה האלטרנטיבית בבתי החולים שנעשה על ידי ליצנים מיוחדים ונעשה באמצעות הומור

ציטוטים

”המטרות הגדולות שלי לאחר שעליתי ארצה לעודד עוד אנשים לבוא ולחיות פה“