מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה של הורי לארץ ישראל לחולות קיסריה באוהלים

סבתא מלכה והנכדה יובל
בילדותי עם סבי
החיים בלוד היו טובים

הוריי היקרים ז"ל יחזקאל וסביחה גבאי הכירו דרך משפחה קרובה בעיר בגדד בעיראק. בין השניים שררה אהבה גדולה ועל כן נישאו במהרה. הביאו לעולם את ביתם תקווה ובנם עובדיה, שניהם נולדו בעירק. הגורם לעלייתם של הורי לארץ ישראל הייתה בעקבות מקרה.

:

בשנת 1951 הם החליטו לעלות לארץ ישראל  בעליה הנקראת "עזרא ונחמיה" בעליה זו עלו לארץ ישראל כ-100,020 יהודים לישראל. שיכנו אותם בעיר קיסריה באוהלים, האווירה עבורם הייתה נוראית. הסביבה האוהל הצפיפות דבר שלא הורגלו לו בעירק.

לאחר כשנה, בה שהו בני משפחתי בארץ ישראל, אני, מלכה, נולדתי בבית חולים הלל יפה בחדרה מה שיצר מצב שהורי היו באוהל עם תינוקת חדשה ושני ילדים קטנים בתנאים מבישים. כעבור שנתיים החלו לשבץ את העולים בכל מיני ערים בארץ. הורי בחרו את העיר לוד משום שתפקיד בכיר הובטח לאבי בעיר לוד. אבי היה מאוד משכיל, למד בבית ספר "אליאנס" בעירק דיבר ארבע שפות. בסופו של דבר הוא לא קיבל את התפקיד אבל עבד כמנהל בכיר בשדה התעופה "באל על".

החיים בלוד היו טובים, בסביבתנו שכנו מגוון אנשים מכל העדות מה שיצר קיבוץ גלויות מהנה ושמח. כולם היו כמו משפחה אחת גדולה אוכלים יחד, משחקים יחד, נעזרים אחד בשני. עם השנים הורי הביאו לעולם את אחיי משה ושולה.

אני למדתי בבית ספר בית יעקוב, בית ספר דתי לבנות, ומשם יש לי זיכרונות טובים מאוד אני זוכרת את התפילות השירים ואת כל האווירה המהנה ששררה שם. הייתה פעם אפילו שהמורה אירחה כמה תלמידות בביתה בבני ברק, היום הזה חרוט בזיכרוני. השיעורים האהובים עליי היו שיעורי מוזיקה וספורט.  החברות הכי טובות שלי היו: מרים נזרי, דבורה קהופמן כולם היו חברות טובות שלי, המשחק האהוב עליי בספורט היה קפיצות בחבל.

אנו כמשפחה התרחבנו  מאוד, היינו קרובים לסבים והסבתות, 5 אחים בחדר אחד צפוף. אמי הייתה עקרת בית ולא הועסקה כשכירה או עצמאית, מחוץ למשק ביתה. הבית היה תמיד נקי ומצוחצח, אוכל חם, ילדים נקיים מחונכים. בזמנה הפנוי הייתה תופרת ורוקמת לנו בגדים לחגים ושבתות, בגדים ומפות.

הבילוי שלנו היה מאוד משפחתי עם הסבא והסבתא תמיד יחד, נהגנו לשחק בשכונה, כל ילדי השכונה יחד, משחקים בתופסת, בקפיצה על חבל מחבואים וקלאס.

בחתונתי עם הוריי

ועכשיו אני סבתא, סבתא רבתא, גרה בקריית מלאכי, ויש לי 8 נכדים ונכדות שלושה ילדים ונין אחד.

שבאים אלינו בימי שישי, שזה מנהג קבוע לאכול את מאכלי העדה העירקית שלנו, זה מפגש של נכדים וילדים והם מאוד נהנים, ולא מותרים לבואו ולאכול את הקובה. כך היה נהוג גם בבית הורי. הורי אהבו והתרגשו לעלות לארץ ישראל ותמיד אמרו: אין כמו ארץ ישראל.

הנכדה שלי יובל סופר לומדת בבית ספר אחוות אחים.

הזוית האישית

מלכה ויובל נפגשו בכיתה בתכנית הקשר הרב דורי ותיעדו ביחד את סיפורה של מלכה.

מילון

קלאס
משחק ילדים בחצרות ובשכונה.

עליית עזרא ונחמיה
בשנת 1948 התגוררו בעיראק מאה ושלושים אלף יהודים בקרב אוכלוסייה של 2.5 מיליוני ערבים. רוב יהודי עיראק גרו בבגדד ובסביבותיה, והיו בעלי השכלה ומבוססים כלכלית. יהדות עיראק הייתה גאה ביהדותה וחלק מהנוער שלה היו פעילים בתנועות ציוניות. למניעים הציוניים שהביאו את יהודי עיראק לעלות ארצה, נוספו לאחר הקמת המדינה סכנות קיומיות. היו יהודים שנאסרו באשמת ריגול, רכוש יהודי הוחרם ונאסרה יציאתם של יהודים מעיראק. מדינת ישראל ניהלה מגעים עם השלטונות העיראקיים לקבלת היתר להעלאת יהודי עיראק. רק בשנת 1950 הסכימה ממשלת עיראק להתיר יציאת יהודים בתוך פרק זמן מוגבל, בתנאי שיוותרו על נתינותם ועל רכושם. מאה אלף יהודים נרשמו מיד לעלייה. מהם אף השתתפו במימון הטיסה לישראל שאִרגנו הממשלה והסוכנות היהודית. כמאה ועשרים אלף יהודים מעיראק עלו לארץ במסגרת "מבצע עזרא ונחמיה". וכך הועתקה הקהילה היהודית בעיראק למדינת ישראל. מתוך הספריה של מט"ח)

ציטוטים

”הורי אהבו והתרגשו לעלות לארץ ישראל ואמרו, אין כמו ארץ ישראל“