מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה של דינה כהן לארץ ישראל

דינה עם אוריה והלל במהלך התכנית.
דינה והבנות בשעת תיעוד הסיפור.
ההסתגלות בגולה ובארץ

העליה לארץ ישראל!

קוראים לי דינה כהן נולדתי בתוניס בעיר גרזיס בשנת 1939. היינו שמונה אחים חמש בנות שלושה בנים בבית אחד.ואני הייתי השלישית.

מגיל 8 וחצי התחלתי להכין לכל משפחתי את האוכל כי אמי מירימה הייתה חולה והיה לה קשה לתפקד בבית ואבי שומני עבד בחנות תבלינים. הוא היה צריך לפרנס את המשפחה. לכן לקחתי פיקוד על תחזוקת הבית. זה לא היה קל אבל… עשיתי זאת, כי היה צריך…

גרנו בבית ערבי שבאמצע המבנה היה חלל, חצר עם באר ומסביבו היו כל החדרים (אוקלה). לא הייתה לנו מקלחת ולא היו ברזים. בערב שבת, היינו חייבים להתקלח לכבוד השבת, היינו לוקחים גיגית של מים ומתקלחים. אני ואחיי לא קיטרנו על התנאים הגרועים שהיו לנו וידענו שזה המצב ואיתו חיינו. לא ביקשנו כל מיני דברים מעבר למה שיש לנו. לבית שהיה לנו בתוניס היו שלושה פתחים. אחד לכיוון בית הערבים, אחד לכיוון חזית הבית ואחד צדדי לכיוון מפעל אריגה.

השכנים הערבים שלנו היו מכבסים לנו את הבגדים. ואנחנו היינו מכינים להם את האוכל ואוכלים איתם ביחד באותה הצלחת. היה בינינו יחסים טובים בניגוד לשאר העולם. אמי הייתה תמיד אומרת לנו "רק תזהרו מהבנים הערבים". לא להתיידד איתם יותר מדי, אתן יהודיות ואתן צריכות להתחתן רק עם יהודי.

לפני שעלנו לארץ היינו גרים ברובע המוסלמי ובאה השכנה שלנו הערבייה ואמרה לי "אם תתחתני עם מוחמד תיכנסי לגן עדן". אני כנערה תמימה סיפרתי לאמי את מה שאמרה לי. ואמא שלי אמרה לאבי שזה בדיוק הזמן שצריך לעלות לארץ ישראל, לפני שחס וחלילה תהיה לנו התבוללות במשפחה. זה מאוד הבהיל את אמי.

עלינו לצרפת לקונדרינס באנייה. היינו שם שלושה חודשים. אני הייתי בת 17.5. המקום שהיינו בו הוא סוג של מחנה עולים שכולם היו יהודים, שהמתינו לעלייה לישראל. את האוכל שלנו היינו מקבלים מהמטבח המשותף מספר פעמים ביום. זה היה כיף ופינוק ביחד… לקבל אוכל מוכן…

היינו שם כשלושה חודשים ומשם עלינו לארץ ישראל. בתחילת הדרך הפלגנו באניות. כשהיינו בסיפון האנייה היה לי מאוד קשה לראות יהודים ובעיקר יהודיות לבושות בחוסר צניעות. אני, בחוץ לארץ, הייתי רגילה ללבוש מסויים ובטח ובטח ללבוש צנוע מאוד.

שהגענו לארץ מחיפה הביאו אותנו לנתיבות באוטובוסים. ההחלטה להגיע לנתיבות הייתה בעקבות חבר של אבא שלי שאמר לאבי תבקש נתיבות ואנחנו אנשים טובים ותמימים קיבלנו את הכל באהבה.

כשהגעתי לארץ ישראל חשבתי שכל הארץ היא ירושלים. לא אמרו לנו שאנחנו הולכים לארץ ישראל אלא קראנו לה ירושלים. חשבתי שבארץ הקודש כולם צדיקים, כולם חכמים, כולם עשירים… וגיליתי שלא כולם אותו דבר…

בתקופה שלפני החתונה עבדתי בחקלאות. מאוד אהבתי את העבודה. עבדתי באיסוף בוטנים או בקטיף כותנה או באיסוף תפוחי אדמה… לא הייתי מפונקת, עבדתי בכל מה שנתנו לי. העיקר לעבוד. לאחר 3-4 חודשים מזמן ההגעה לארץ ישראל, זה היה בערך מתקופת חג שבועות עד חג חנוכה ואז התחתנתי, כבר הייתי  נשואה. אמי רצתה לחתן אותי מהר עם יהודי. בתחילת הנישואים שלנו גרנו בבית הגדי כשנה ואח"כ עברנו לנתיבות בבית שאנחנו גרים בו עד היום.

אני גידלתי ומגדלת את משפחתי כאן בארץ ישראל בנתיבות. אני שמחה שניתנה לי הזכות לגור בראץ ישראל.

הזוית האישית

דינה: מאוד נהנתי בתוכנית. אני חושבת שזו יוזמה ברוכה.

אוריה ותהילה: דינה מלאה כרימון בסיפורים ובחכמת חיים. היה מאוד מעניין לכתוב את סיפורה.

מילון

אוקלה
חצר פנימית של בית יהודי תוניס, תוניסיה, 1960 . החצר שימשה שימשה מספר משפחות.

ציטוטים

”"רק תזהרו מהבנים הערבים". אתן צריכות להתחתן רק עם יהודי.“