מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה שלי מרוסיה

ניב עדי יובל עם אסתר
התמונה האחרונה לפני העלייה לארץ ישראל
סיפורה של אסתר

סיפורה של אסתר

אני, שם טוב אסתר, לפני נשואי היה שם משפחתי שניידר. נולדתי בקייב שבאוקרינה (לשעבר ברית המועצות). בעודי בת שנה עלינו לארץ בשנת 1967.

עד גיל 4 גרנו במעברת בת ים הבתים במעברות היו דלים ביותר מכיוון שתוכננו כפתרון זמני בלבד. היו אלה מבנים ארעיים, חלל מגורים בלבד ללא חדר שירותים. הבישול נעשה על פתיליות בתוך המבנה. מספר המקלחות ותאי השירותים היו בקרבת המגורים, היה קטן ביחס לאוכלוסייה והמזון הוכן בתנאים לא קלים כי היה הקצבה בתלושים לפי מספר הילדים בבית .לאחר מכן הורי קנו מהסוכנות בית במרכז בת ים.

שם גדלתי עד גיל 18, למדתי בבית ספר "התחייה" שזה בית ספר יסודי, 8 שנים. בתיכון למדתי בערב כי הלימודים היו יקרים ואנחנו היינו צריכים לעזור בבית. בבית ספר היסודי למדנו מקצועות כגון: אנגלית, חשבון, ציור, היסטוריה וגאוגרפיה וכמובן גם ספורט. מי שהפריע בשיעור למורה היו מענישים אותו לעמוד עם הפנים לקיר או לצאת החוצה ושם היינו משחקים, מחניים או הבנים כדורגל. בעבר לא אהבנו ללמוד כי לא הבנו את המשמעות שצריך ללמוד.

להורים לא היה זמן אלינו כיוון שהיו חייבים לפרנס את המשפחה. אחר הצהריים נפגשנו הרבה חברים בשכונה וכך שמרנו אחד על השני, שיחקנו קלאס, מחבואים, חמש אבנים. לפנות ערב כל אחד היה חוזר לביתו וקורא ספרים או עושה שיעורים כי לא הייתה טכנולוגיה כמו היום. פעם בשבוע התכנסו כל השכונה אצל משפחה עמידה שהייתה לה טלוויזיה בשחור לבן וראינו חדשות וסרטים מצוירים.

בגיל 18 התחתנתי עם בעלי, בגיל 19 ילדתי את בתי הבכורה קרן (אמא של ניב) לאחר מכן ילדתי עוד שני ילדים בן ובת.

מוזמנים לעיין בספר הדיגיטלי – "העלייה של אסתר מרוסיה"

 

הזוית האישית

כיום ילדיי נשואים באושר והביאו לי נכדים מקסימים.

מילון

אין
אין

ציטוטים

”כיום ילדיי נשואים באושר והביאו לי נכדים מקסימים.“