מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה מתימן

אני והנכד שלי ליאב
זאת מורתי שולה פסמניק
ההתאקלמות בישראל

נולדתי בתימן בשנת 1949 בעיר בני עוואם (בדרום תימן), היה לי קשר מיוחד עם אבי ולכן הוא לקח אותי לכל מקום שהלך. בשנת 1954 עלינו לארץ. בדרך מתימן עלינו במשאיות לעדן (עיר נמל בריטי) ומשם עלינו במטוס בריטי לקפריסין אחר כך עלינו במטוס ישראלי ללוד. הגענו בלילה לארץ. ונקלטנו במושב פדויים לצריף שנקרא מועדון ואח"כ הובילו אותנו לבתים רקים אך מלאים בקליפות בצל. הגענו ללא מזון וביגוד חם, נאלצתי ללכת עם הנעל של אבא לגן. תקרת הבית  הייתה מגבס והיא נפלה עלינו בזמן שישנו, ששה אחים בחדר אחד. זכור לי שאפילו שמיכות לא היו. ישנו מתחת למיטות מרוב קור.

פגשנו שכנים מהעדה שלנו, תימנים, שעלו לארץ שש שנים לפנינו. הם עזרו לנו והדריכו אותנו איך לכבס, לשטוף כלים ללכת לצרכנייה לקנות לחם ודברי חלב. מקרר לא היה לנו. מאוחר יותר קנינו מקרר על קרח (כי לא היה חשמל). לקחנו בלוק של קרח ועטפנו אותו במגבת, כך שהקור ישאר לאורך כל השבת. בתחילת השבוע באו אלינו מדריכים מהצבא כדי להדריך אותנו. נתנו לנו פרה אחת וסוסה אחת ועגלה וכך יכולנו לעבד את השדות והתפרנסנו בכבוד.

זאת אני, שושנה חדד

 

מאוחר יותר קנינו פרות והרחבנו את המשק. למדתי בבית הספר "פדויים" בבי"ס עממי, שכיום נקרא יסודי. הסתדרנו לאט, לאט. האחים שלי הלכו לצבא הגנה לישראל. למדתי בתיכון "ויצמן" בבאר שבע. מאחר והיו לנו חמש מאות ושבעים פרות היה לנו חלב בשפע וכך יכולנו לשתות כל בוקר חלב טרי. התקדמנו מאוד מבחינה כלכלית. היו לי חמישה אחים וחמש אחיות, שתי בנות נפטרו מדום לב ושלושה נהרגו בצבא. האח הגדול לפני שנה וחצי נפטר מדום לב. הוא היה בצבא מגלה מוקשים. לפני שבע שנים נהרג האח האמצעי סגן אלוף יוסף עמרם זכרו לברכה, לפני שתיים עשרה שנים נהרג רב סרן עזר ואשתו ציפורה ובנם ליאב עמרם בתאונת דרכים בדרך צאלים שבנגב. ולנכד קראו על שמו.

 

 

 

חשוב לי שנכדי ישרתו את המדינה באהבה ובחיבה בנאמנות ובכבוד וימשיכו את דרכי!

 

הזוית האישית

שושנה חדד: היתה לי הנאה ושמחה, התרשמתי רבות מהיחס החמים של המורה ומהתוכנית.

ליאב חדד: היה לי מאוד מהנה עם סבתא שלי בתוכנית הקשר הרב דורי.

מילון

בני עוואם
בני עוואם זאת שם העיר שאי נולדתי בה גדלתי שמה עם חברותי ואחיי

ציטוטים

”מקום בלב -ארץ ישראל“