מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה ממרוקו לישראל ואהבתי לארץ ישראל

סבא איציק עם טליה במפגש של הקשר הרב דורי
הצגת חפץ משפחתי שהבאנו ממרוקו
זה היה סיפור של כיסופים לעלייה לארץ ישראל

אני זוכר בהיותי ילד, כשאבא היה חוזר מהעבודה שלו שאלתו הראשונה לאימא הייתה אם הגיעו הציונים – "המוסד" שעסקו בעליית היהודים לארץ ישראל. אנשי המוסד שאף פעם לא ידענו מי הם או את זהותם היו מגיעים לבתים שהיו מעוניינים להעלות לארץ ישראל, כמובן שהאנשים האלה היו ראויים לעלות אך זה היה מותנה בבדיקות רפואיות תקינות, כל אלה שבריאותם לא הייתה תקינה לא הועלו.

משפחתנו כללה ארבע נפשות הורים ושני בנים. למשפחתנו הייתה קרובת משפחה שהייתה אשת מוסד ואנחנו לא ידענו שהיא במוסד, אבל ידענו שהיא פעילה בעליית יהודים ממרוקו לארץ ישראל ושמה היה זארי. כמובן שהיא הגיעה אלינו תחת מסווה של מורה מבית הספר שבו אני למדתי שנקרא אליאנס.

זארי רשמה אותנו לעלייה זה היה בשנת 1962 בסביבות חודש אוקטובר, לאחר שקיבלה את האישור מהממונים עליה וכשנמצאנו ראויים מבחינה בריאותית קיבלנו את האישור לעלות. העלייה הייתה בתחילת 1963 בינואר, הביאו מספר אוטובוסים ליד בית העלמין בשעת לילה מאוחרת על מנת שהשלטונות לא ירגישו בעזיבתנו, ארזנו מספר מטלטלים מועטים ובגדים שלבשנו לגופנו וככה עלינו לאוטובוסים שהסיעו אותנו ממרקש לקזבלנקה.

קזבלנקה הייתה עיר נמל ובה עגנו מספר אניות. עלינו שם על אנייה יוונית שהייתה ישנה מאוד ורעועה אחרי, רשמו אותנו ומיקמו אותנו בחדרים. מכיוון שהאנייה הייתה ישנה ובגלל שאנחנו לא היינו רגילים להפליג באניות, כל הנוסעים בלי יוצא מין הכלל חלו והקיאו במשך כל ארבעת הימים של ההפלגה מקזבלנקה לעיר מרסיי שבצרפת. לאחר הירידה מהאנייה במרסיי, הסיעו אותנו באוטובוסים למחנה עולים שנקרא קון דרנס שהיה קרוב מאוד לעיר מרסיי. קיבלנו חדר קטן וצפוף ושלוש ארוחות ביום. במחנה היה חסר פעילות למבוגרים, לצעירים ולילדים לכן השעמום היה בו גדול מאוד.

תמונות מטיול שורשים במרוקו

הציפייה לעלות לארץ גדלה עוד יותר, קיבלנו הודעה שמשפחתנו בעדיפות לעלות ארצה. הגיעו אוטובוסים לקון דרנס, מחנה העולים במרסיי, שהסיעו אותנו ממחנה העולים לכיוון שדה התעופה באורלי שבפריז. לאחר הירידה מהאוטובוסים עלינו למטוסים שהסוכנות היהודית דאגה להביא. וסוף סוף הגענו לארץ הקודש ארץ ישראל!

הגענו בשעת ערב מאוחרת לנתב"ג ולא היו נציגים שיקבלו אותנו או ידאגו לנו ללינת לילה, עד הבוקר נשארנו יישובים על ספסלים. בתשע בבוקר הגיעו פקידי הסוכנות למשרדים וכל משפחה בתורה ניגשה לפקיד הסוכנות ונשאלה היכן הם רוצים לגור ובאיזה עיר. לצערנו, לאבא מאיר הייתה כתובת של דוד שהיה גר בקריית שמונה והוא מסר אותה לפקיד הסוכנות , משום מה נציג הסוכנות כל כך שמח שהמשפחה אחת מכל העולים שהגיעו דרשה להשתכן בקריית שמונה. מסתבר כי באותם שנים לא היה ביקוש לעיר הזאת בגלל המרחק מערים מרכזיות ובגלל שלא הייתה תעסוקה.

העלו את משפחתנו על משאית וככה עמדנו כל המשפחה בזמן הנסיעה, בתוך המשאית, מנתב"ג ועד קריית שמונה. היה נדמה לי בתור ילד שהגענו למקום שהוא לא ארץ ישראל, מכיוון שאנחנו במרוקו למדנו שארץ ישראל היא ארץ זבת חלב ודבש, ארץ זית, שמן, תאנה ורימון , מכל הדברים האלה לא ראינו אפילו ניצן אחד של הדברים האלה ולכן התמיהה הייתה גדולה. אני – הילד, שדיברתי עברית בנוסח התנ"ך, שאלתי את נציג הסוכנות היהודית: "האם פה זה ארץ ישראל"? והתשובה שלו הייתה: כן מוחלט!

איציק ואשתו בתמונות מטיול במרוקו

הגענו לארץ ישראל שבועיים לפני חג הפורים, כמובן שכבר ביומנו הראשון השאלנו כלי עבודה כמו טוריה, כדי לפלס דרך להורים שיעברו בבטחה אל הצריף שקיבלנו. הצריף שלנו היה בנוי מקרטון בפנים ומבחוץ מצופה בפח. נציגי הסוכנות הכניסו אותנו לצריף שבו היו ארבע מיטות מברזל ושני שרפרפים מעץ, שולחן קטן וחבילת מצרכים קטנה שהייתה מספיקה אולי ליום אחד. משפחתנו היא שהייתה צריכה לדאוג לכלכלת הבית על ידי עזרה מקרובי משפחה שגרו בקריית שמונה, גם משכנים שהכירו את המשפחה עוד ממרוקו.

לאחר תקופה קצרה אבא קיבל עבודה, עשרה ימים בחודש, ביער שאז היה נקרא קק"ל (קרן קיימת לישראל) כמובן שהמשכורת שלו לא הספיקה למשפחה לשבוע ימים לכלכלת הבית לכן נאלצנו לחיות מאוד מאוד בצמצום ולאכול עוף או בשר רק בשבתות וחגים. בעקבות המצב בבית נאלצתי אני לצאת לעבודה בגיל 15 בחקלאות על מנת לעזור בכלכלת הבית וזו מבחינתנו אהבת הארץ בהתגלמותה.

"אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי, אִם לֹא אַעֲלֶה אֶת יְרוּשָׁלַיִם עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתִי"

(תהלים קלז, ה-ו)

הזוית האישית

טליה: סבא תודה שלקחת חלק בפרויקט הקשר הרב דורי, שמחתי לשמוע את סיפור עלייתך לארץ.

סבא איציק: נהניתי מאוד לקחת חלק בפרויקט, פרויקט זה חשוב ומבורך.

מילון

טוריה
מעדר כבד בעל כף מלבנית ורחבה

ציטוטים

”"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחיכי אם לא אזכרכי.."“

”וסוף סוף הגענו לארץ הקודש ארץ ישראל!“

”שאלתי את נציג הסוכנות היהודית: "האם פה זה ארץ ישראל"? והתשובה שלו הייתה: כן מוחלט!“