מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה לארץ

סבא ואני כותבים יחד את הסיפור.
סבא כשהיה חייל בצבא.
סיפורו של משה עמירה

קוראים לי משה, מכיוון שנולדתי בערב פסח ושמי מזכיר את משה בתיבה.

להורים שלי קוראים אבא יצחק ואמא מסעודה לאחים שלי קוראים שאול, אברהם, בינימין, יעקוב, משה, אהרון, גרציה, רינה, מירים ושרה. אני באתי לארץ דרך הים.

נולדתי בלוב, בעיר זוארה, בסביבה שאני גרתי היו גרמנים והרבה מלחמות והפצצות. היו לי בבית שני חדרים בהול, אני הייתי משחק עם ילדים ערבים שגרו בשכונה.

אכלתי בשבתות קוסקוס, בשר ודגים ובזין ומפרום ועוד כל מה שהיה החברים שלי היו יהודים קראו להם מרדכי, הלל, בשוני, חלומה, ליפה והשאר ערבים, אני גרתי בעיר זוארה ואחר כך בעיר הבירה של לוב, שיחקתי קלאס, חמיש אבנים, סביבון אם חוט ועוד… לא היה הרבה מה לעשות כשאני הייתי קטן.

אני למדתי בבית כנסת, למדתי תורה. אחרי שהגרמנים הלכו באו נערים ונערות גדולים ולימדו אותנו איך להכין מטוס מנייר. היחסים שלי עם המורים היו בסדר גמור. תמיד הייתי מכין שיעורים והייתי מקשיב בכיתה, מי שלמד טוב הייתה לו משמעת טובה ומי שלא למד היה ממש קשה לו להיות ממושמע, כולם היו מתלבשים איך שבא להם. לנו לא היה תקציב לטיולים ולמסיבות. המורה שאהבתי במיוחד הוא רבי פורזלה גואטה. לא היו הרבה מקצועות אנחנו למדנו ברוב היום תורה, לנו לא היה חדר אוכל בבית הספר. המאכל האהוב עליי הוא כבש על האש, לא היו לנו ממתקים שהייתי קטן.

תנועת הנוער שהייתה לי בעיר הייתה הצופים. אנחנו האזנו למוזיקה בערבית. אני הייתי קטן, אז לא הייתי רוקד. הזמרים שהיו הם ציון מחלולה, קלימו זגנני אבל הם שרו בערבית. לא היו שירים שאני אהבתי במיוחד גם כי הייתי קטן וגם כי הם היו בערבית. היתה מנדולינה והיתה דרבוקה והיה טר ועוד ….

לא היו טלפונים משוכללים היו ממש מעט טלפונים בעיר, למשפחה שלי לא היה אמצעי תקשורת כלומר טלפון .בעיר היה אבל לנו לא . היה לוקח הרבה זמן לחייג.

היינו משחקים אם סביבונים והיינו משחקים טירו.

לא הכרתי את סבא וסבתא בחו"ל רק כשהגיעו לארץ הכרתי אותם. נסעתי לבנימינה ביציאה מחדרה באוטובוס אחרי כמה קילומטרים התקלקל האוטובוס ואז לא ידענו מה לעשות הורידו אותנו מהאוטובוס בא אליי מישהו ואמר לי בוא אני אקח אותך לסבא וסבתא שלך והכרתי אותם במעברה. היינו ביחד אולי שעה ואז חזרתי הביתה. לא בילינו כי לא הכרתי אותם הרבה זמן.

אבא שלי נפטר כשהייתי בן שמונה. הייתי תלמיד טוב ברשי בשולחן ארוך ואז נקטעו לימודי ואימא נאלצה לעזוב את העיר זורה לעיר טריפולי .הגענו לעיר טריפולי לאחר כמה ימים אימא לקחה אותי ללמוד תורה ביקשו ממנה כסף שכר לימוד ולא היה לה ואז נזרקתי לרחוב והסתדרתי איכשהו. למדתי פעמיים בשבוע.

עליתי לארץ בשנת 1949ב- 18.8 ישר לחיפה מחיפה לעליית הנוער נתניה. מעלית הנוער נתניה נשלחתי לבין שמן  ואז עלו האחים  שלי כי אני יתום מאבא. אחרי כמה חודשים בא אחי בנימין לבן שמן ולקח אותי למושב יציץ ואז נשארתי חודש חודשיים חזרתי לבן שמן. אחרי חודש בא אחי בנימין ולקח אותי עוד פעם למושב ולאוהלים… עבדתי במושבה מזכרת בתיה הקרובה אלינו, בחריש ובקציר הובלת חבילות של קש. עבדתי אצל משה פרס, יוחנן הורקין, משה שקולניק ודוד פרס.

מאז ועד היום אני גר במושב יציץ. ובכל שבוע הנכדים באים לבקר אותי.

הזוית האישית

לסבא שלי הרבה סיפורים מהעבר. הוא מאוד התרגש להגיע בכל יום שישי ולהשמיע מסיפוריו המרתקים. היה לו מאוד חשוב לספר ולשתף בחוויות מעברו.

מילון

קלאס
משחק ששיחקו פעם בתקופת הילדות -משחק שמטרתו בעזרת קפיצות להגיע למשבצת האחרונה. מי שמגיע ראשון הוא המנצח.

ציטוטים

”עבדתי בנערותי אצל משה פרס, יוחנן הורקין, משה שקולניק ודוד פרס.“