מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה לארץ לאחר שואת אירופה

סבתא לאה ונטע בפעילות של הקשב הרב דורי.
המשפחה של סבתא לאה.
ילדות במושב בית גמליאל

סבתא לאה אטש משפרת עך העלייה לארץ לאחר שואת יהדות אירופה

נולדתי בשנת 1948 בסלובקיה לבית משפחת מסינגר, בעיר גלנטה. עליתי כתינוקת בשנת 1948. הורי משה ומלכה מסינגר עלו לארץ ישראל עם 2 תינוקות. לאחר ששניהם עברו מחנות ריכוז, איבוד משפחות (יותר מ-70 נפש מקרבה ראשונה). העלייה התחילה מנמל בנאפולי שבאיטליה. שם האונייה קומפלידוגלייו.

לאחר הגיעם לארץ בחורף דצמבר 1948, קיבלו אהל במעברה.

הורי ועוד חברים שעלו אתם מאותה מדינה עם היסטוריה דומה התאחדו ופנו לסוכנות היהודית, קיבלו קרקע ובנו את מושב בית גמליאל. בתקופה זו הייתי בת שנתיים, כל ילדותי עברה במושב זה.

הם התארגנו כ – 70-80 משפחות יוצאי רומניה פולין וצ'כוסלובקיה ויחד הקמנו את המושב של הפועל המזרחי "בית גמליאל". כל המשפחות ללא יוצא מן הכלל היו שורדי שואה שעבדו במחנות העבודה, במחנות ריכוז וניצלו מתאי גזים. הורי משה ומלכה מסינגר שעלו לארץ בשנת 1948 עם שני תינוקות, אחי שנולד ב-ז' אדר 1947 ואני שנולדתי בשנת 1948 ביום העצמאות.

במושב, ייסדו בית ספר ממלכתי דתי (כל המשפחות היו שורדי שואה דתיים). כל המורים היו עולים חדשים שלימדו אותנו חשבון, תורה, מולדת והתעמלות במבטא הונגרי כבד.

 תמונה כתתית במושב

הוקמו במושב רפתות, לולים, שדות חיטה וגני ירק. כל הילדים בכל המשפחות היו שותפים לעבודות במשק.

תמונה כתתית במושב שלנו

אחי הבכור אברהם ז"ל עזר לאבא ברפת. אני הייתי כבר בגיל צעיר, בערך גיל שש  הייתי אחראית על ניקיון ובישול במטבח. בהמשך נולדו  שם אחי: שמעון ודוד ואחר כל עוד אחות. הם גדלו והצטרפו לאחריות המשפחתית.

בני דורות קטנים משקי חלב ליל וחקלאות

משפחתנו

 

 

לאט לאט, נבנו בתי ספר, גני ילדים, מרפאה וצרכנייה (מכולת). התנאים במושב היו מעניינים מאוד, חיי החברה נעימים. כולם היו שווים. כולנו דיברנו שתי שפות יידיש ועברית או הונגרית ועברית וכו'… לימדנו את הורי עברית, עזרנו במשק, בחקלאות וברפתות, לפעמים בחורף נחל שורק היה עולה על גדותיו. למבוגרים כאב הראש, ולנו הילדים הייתה זו חוויה.

קטפנו פרחים (כיום הפרחים שקטפנו מוגנים) נרקיסים, אירוסים ואחרים… היו הצגות בבתי הספר, חגגנו פורים התחפשנו והיה כיף.

חג פורים במשק

פורים שמח במשק

כשבגרנו ולמדנו הורי עברו לגור בפתח תקווה ואנחנו אתם. הורי זכו לחתן חמישה ילדים תוך שנתיים.

גורלי הגלה אותי להמבורג שבגרמניה, שם גרתי עם בעלי שמעון ושם נולדו לי שני ילדים: שרון ודני. חזרנו לארץ לאחר 12 שנים. בעלי שמעון היה מרצה למקצועות טכניים שנתיים במכללת אריאל ואני עבדתי בחברת בזק.

הזוית האישית

סבתא לאה: כשלבתנו שרון נולדו הבנות, אנחנו יצאנו לגמלאות ומצאנו את עצמנו 3-4 פעמים בשבוע בדרך מאור יהודה (שם גרנו) למודיעין. ביום בהיר החלטנו לעזוב את מאור יהודה ולעבור לגור במודיעין, קרוב לנכדנו. הנה אנחנו כיום עוזרים לילדים לגדל את הנכדות המדהימות שלנו והצטרפנו לקהילת בית כנסת המקסימה במקום.

מילון

האונייה קומפלידוגלייו
שם האוניה שבה עלתה סבתא לאה עם הוריה לארץ

בית גמליאל
בֵּית גַּמְלִיאֵל הוא מושב של הפועל המזרחי, שנוסד בשנת 1949. בתחילה נקרא "יבנה ב'", אך לאחר מכן שונה שמו, על שם רבן גמליאל דיבנה, נשיא הסנהדרין ביבנה אחרי חורבן בית שני, שקבור בעיר יבנה הסמוכה. בית גמליאל שוכן בין הערים רחובות ויבנה. חובקים אותו נחל שורק ויובלו, נחל גמליאל. המושב משתייך למועצה האזורית חבל יבנה. ויקיפדיה

ציטוטים

”"בני דורות קטנים משקי חלב וחקלאות".“