מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה לארץ ישראל

נכדי ליאם ואני
אני בתקופת הצבא
זיכרונות ילדותי

שמי גבריאל, גר בהרצליה, אני בן 68 נשוי לדליה ויש לי שלושה ילדים ושמונה נכדים. נולדתי בטהרן שבאיראן בשנת 1951. אבי היה מורה ומחנך לשפה העברית באיראן ( פרס לשעבר). אבי לימד מטעם האגודה של יהדות העולם בשם "כל ישראל חברים" (האוגדה נקראה בלועזית בשם אליאנס,  ובקיצור בשפה העברית כי"ח). בנוסף אלי יש לי אחות בכורה בשם רחל (בפרסית ראשל) ושמי גבריאל (בפרסית אירג').

שלושה חודשים לאחר הולדתי עלינו ארצה, דרך שער העלייה שבחיפה. משם הופנינו למעברה באבן יהודה. שהינו שם תקופה מסוימת עד למעבר קבע למעברת תל מונד, שם שיכנו אותנו באוהלים בתנאים קשים, הן מבחינה תברואתית והן מבחינה חברתית. היינו חמישה חברי משפחה (אני, אחותי, סבתי והוריי) וישנו על מזרנים. השירותים היו רחוקים מהאוהל, מקלחות היינו עושים אחת לשבוע, ובנוסף היו לנו קשיי שפה כך שהתקשורת עם העולים האחרים החדשים ממש לא הייתה.

בכדי לפרנס את המשפחה, אבי נאלץ ללכת למקום עבודתו בפרדסים מרחק של שלושה ארבעה קילומטרים בכל כיוון, העבודה הייתה חפירת גומות לעצי ההדר והשקייתם ובתום יום העבודה, נאלץ לחזור רגלית שוב שלושה ארבעה קילומטרים.

אבי היה מתוסכל מהמצב הנורא הזה והירידה במעמדו ממורה באיראן והיותו אישיות מכובדת שם. מהתסכול והדחק הנפשי, אבי חלה במחלת מעיים והפסיק לעבוד בגיל 35, כך שפרנסת המשפחה הוטלה על אימי שגם כך הייתה נכה ברגל אחת. היא עבדה במחסן מיון ביצים תקופה ארוכה. לאחר מספר שנים עברנו למגורי קבע בתל מונד.

החיים התנהלו במחסור ובעוני. בשנת 1955 נולד אחי שאול ז״ל בלידה ביתית. (שכעת כבר אינו בין החיים, הוא נפטר בגיל 55). בגיל חמש עברתי לגן ילדים ובגיל שש עברתי לבית ספר יסודי ממלכתי מקומי בתל מונד.  בתום שמונה שנות לימודי, למדתי בבית הספר המקצועי "הדסה נעורים" במסלול תלת שנתי של מקצוע מכונאות רכב. שנה לאחר סיום לימודי בשנת 1969 התגייסתי לצה"ל והתחלתי לעבוד במקצוע זה. השירות שלי היה משולב ביחידות קרביות כגון גולני וחטיבת הבקעה. חתמתי שנת קבע אחת ולאחר ארבע שנים פרשתי מהצבא בדרגת סמל ראשון.

אחותי רחל למדה גם באותו בית ספר יסודי, אך מכיוון שהיו תנאים קשים למחיה, היא נשלחה ללמוד בפנימייה את מקצוע האחות בבית ספר "אומנה" בחיפה בשנות ה70.

כשסיימתי את הצבא עבדתי בתעשייה אווירית לישראל, החל מ 1973 עד פרישתי מרצון לגמלאות בגיל 59 בשנת 2011. אגב, פגשתי והכרתי את אשתי דליה בתעשייה אווירית והתחתנו בשנת 1974 ובשנת  1975 נולדה בתי הבכורה רויטל, שנת 1980 נולד בני אביאל ובשנת 1985 נולדה בתי הקטנה בת אל – אמא של ליאם.

בשנת 1998 נולד נכדי הראשון שחר בנה הראשון של רויטל, ובשנת 2006 נולד הנכד השני אליאור בנה השני של רויטל. בשנת 2008 נולד נכדי השלישי ליאם בנה הבכור של בתי בת אל. ובשנת 2010 נולדה אשכר הנכדה הרביעי בתה של בת אל. ולבני אביאל נולד בן בכור בשם רונאל בשנת 2013. לאחר שנה נולדה אנאל ביתו של אביאל בשנת 2014. ובשנת 2015 נולדה תאיר בתה השלישית של בת אל. ובשנת 2019 נולד גבריאל שמכונה על שמי, בנו של אביאל.

אני בתקופת שירות קבע בצהל 1972

הייתי רוצה להעביר לדורות הבאים את המסר הבא: "להשקיע בלימודים, לכבד את ההורים, לשמור על איכות הסביבה למען הדורות הבאים ולהיות אנשים טובים וחברותיים".

תמונה משפחתית

 

תמונה משפחתית משנת 1990

הזוית האישית

סבא גבריאל: בחרתי לספר את סיפור זה מכיוון שעד היום יש לי זיכרונות טובים ורעים מתקופת הילדות שלי שעברה בסך הכול די בסדר. הקשר הרב דורי, לדעתי, הוא מיזם חיובי וגורם אינטראקציה בין הסבא לנכד ומעשיר את שנינו יחדיו.

הנכד ליאם: אני לומד מהסיפור של סבא על הקשיים שהיו להם במשפחה ועל המעברות ועל תקופת קום המדינה.

מילון

תברואה
תנאים היגיינים

ציטוטים

”אבי נאלץ ללכת למקום עבודתו בפרדסים מרחק של שלושה ארבעה קילומטרים בכל כיוון“