מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה לארץ ישראל

שבועיים לפני העלייה לארץ ישראל
הבר מצווה של אריאל הנכד הבכור
היה מאוד מרגש להגיע לארץ -הכל חדש ולא מוכר

סבתא יעל מספרת: 
שמי יעל (טניה), נולדתי ביולי 1951, 6 שנים אחרי סיום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945. נולדתי בבלרוס שנמצאת בברית המועצות לשעבר. ההורים שלי התחתנו בחודש בו נגמרה מלחמת העולם השנייה- במאי 1945.
 
להורים שלי נולדו שלושה ילדים: גרגורי ואז אני ואחרי נולדה אחותי גליה. המצב הכלכלי בבלרוס לא היה טוב. ההורים שלי עבדו קשה וקבלו מעט כסף. כולם חיו בעוני בתקופה ההיא, אבל היינו מאושרים ושמחים במה שהיה לנו .אבי היה חירש אילם מהלידה ואימי איבדה את שמיעתה בגיל 9. היה להורים שלי מאוד קשה לגדל אותנו כשהם לא יכולים לשמוע אותנו ולהבין כל אחד מאיתנו וגם לנו לא היה פשוט. לאבי קראו לייבה, במקצועו היה נגר ועבד במפעל שבו יצרו רהיטים לפי הזמנות מיוחדות המיועדות לבתי מלון, בתי מגורים, בתי ספר ועוד. אבי היה מקבל מעט כסף מעבודתו והיה עובד יומם ולילה.
 
 
 
 
אמי האהובה ששמה היה מריה הייתה כורכת מסמכים ,כלומר כל חודש הייתה מסדרת את הקבלות ומסמכים אחרים של אותו חודש לערימה וכורכת אותם לספר וכך כל חודש. המשכורת הייתה נמוכה. כל פעם שאבא או אמא היו חוזרים מהעבודה עם משכורת היו קונים לנו עוגיות וסוכריות והינו קורנים מאושר.
 
אחרי שסיימתי את התיכון בהצטיינות הלכתי ללמוד במכון הפוליטכני. בשנת 1976 התחתנתי עם בעלי זאב (ולדימיר). במשך השנים נולדו לנו חמישה ילדים-ארבע בנות ובן. גרנו במינסק שזו עיר הבירה של בלרוס. באותם שנים הדת הייתה אסורה(כל דת שהיא), לא נתנו ליהודים לעלות לא"י ובעצם לא ידענו שום דבר על היהדות. לקראת סוף שנות התשעים חל שינוי של הממשל כלפי הדת ונפתחו קורסים ללימוד עברית ויהדות. הילדים הגדולים שלנו נסעו כל יום ראשון ללמוד עברית בבית כנסת ישן שנמצא במרחק של שעה נסיעה מהבית.
 
באוקטובר של שנת 1990 עם הגל של העלייה הגדולה עלינו גם אנחנו לישראל. זה היה מסע של שבוע וחצי בערך. לא היו טיסות ישירות לארץ. נסענו ברכבת למוסקבה ושהינו כשבוע אצל חברים. אחר כך טסנו לפולין ואחרי הפסקה של מספר שעות עלינו על טיסת אל על לתל אביב. כשנה מאוחר יותר עלתה גם המשפחה של אחותי אביגיל עם אבא.
 
אמא לצערי לא זכתה. היה מאוד מרגש להגיע לארץ -הכל חדש ולא מוכר: השפה, המנטליות, הנוף, מזג אוויר. כמובן שהיו חששות כי לא ידענו איפה נגור, נעבוד, איך נלמד שפה חדשה, איך נסתגל. שבועיים ראשונים גרנו אצל קרובי משפחה בתל אביב ובהמשך דרך הסוכנות היהודית הגענו לקיבוץ שדה אליהו במסגרת התכנית בית ראשון במולדת. לאט לאט התאקלמנו, למדנו את השפה, הילדים הצליחו בגן ובבית הספר ורכשו חברים.
 
זה הסיפור של עליית משפחתי לארץ ישראל. זאב ויעל הם סבא וסבתא שלי ואמא חנה היא בתם הבכורה. תוך 25 שנה ממשפחה עם 5 ילדים הפכנו לשבט עם 18 נכדים, כן ירבו.
תשע"ו

מילון

אילם
מישהוא שלא יכול לדבר

ציטוטים

”"כולם חיו בעוני בתקופה ההיא, אבל היינו מאושרים ושמחים במה שהיה לנו".“