מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה לארץ ומיד לעבודה!

שרה ורועי בקשר הרב דורי
איראן
התארגנות קצרה בארץ ויצאנו לעבודה.

שרה נולדה  בשנת 1946, באספהאן באירן.
ההורים של שרה נרשמו בסוכנות היהודית לצורך עלייה לארץ ישראל. מאספהאן הגענו באוטובוסים לטהרן. 
העלייה למטוס הייתה מעיר טהרן. בטהרן ישבנו שבועיים במחנה עולים. כל העולים. אני הייתי עם ההורים 2 אחים 4 אחיות וגם הסבתא. אחרי המתנה של שבועיים במחנה עולים. הודיעו שטסים לישראל.
 
לא ישנו כל הלילה, היינו בשדה התעופה ובשבע בבוקר עלינו למטוס. נתנו לנו הדרכונים. לכל מי שהיה מעל גיל 18 היה דרכון לבד. יתר הילדים, שגילם היה פחות מ – 18, היה דרכון עם ההורים. התקופה שבה עלינו לארץ, 1965, הייתה תקופת שלטונו של השאה באירן. אז לא היו הגבלות. לא הייתה בעיה להעלות את רכושנו. יכולנו למכור הכל ולעלות עם כל מה שרצינו.
אחרי כמה שעות טיסה הגענו לשדה התעופה שבבן גוריון – ישראל. נתנו לנו ארוחת בוקר בשדה התעופה, ונרשמו לאיזה מקום אנו רוצים ללכת בארץ ישראל. לקחו אותנו ליבנה. לאבא שלי היו דודים , בכמה יישובים בארץ. הוא רצה להיות ליד הדוד שלו ביבנה. הורי גרו ביבנה, כל השנים עד שנפטרו. אחרי שבועיים התחלנו לעבוד. אני התחתנתי אחרי שנתיים ועברתי לגבעתיים, אחר כך לרמת גן ובסוף לפתח תקווה.
 
עבדתי בבית החרושת לממתקים, סוכריות ושוקולדים "ליבר" ביפו. המפעל עדיין קיים. בתחנה המרכזית בתל אביב, היו  רוכלים, שקנו שוקולדים מהמפעל ומכרו אותם. אני זוכרת, הם היו קונים, מסדרים את הממתקים על מגש ומציעים למכירה ליושבים באוטובוסים, תוך קריאה " 4 בלירה"  , "ליבר בלירה".
 
יש לי עוד אחות שעדיין גרה בפרס. כשעלינו לארץ, היא  כבר הייתה נושאה. היום היא בת 84 . מדי פעם אנו בקשר בטלפון לשיחה מאוד קצרה כי אנו מפחדים לדבר. היא  כבר מבוגרת יש לה ילדים נשואים ואין סיכוי שתעלה לארץ. 
 
אני גרה בפתח תקווה. כל ילדי שני הבנים והבת נשואים.  הבנים גרים  בפתח תקווה. הבת גרה בקיבוץ חניתה, כבר 24 שנים בקיבוץ. ליד הבית שלי , יש מועדון בו לומדים שם ציור, מחשבים , יש הרבה חוגים. כל חוג עולה כסף בנפרד. להתעמלות בנפרד, להרצאות בנפרד.
הקשר הרב דורי – משוב
 אני אמשיך להגיע לתכנית גם בשנה הבאה לתכנית הקשר הרב דורי, בבית ספר ראשונים . אנחנו 3 מבוגרים שמגיעים לגני תקווה מפתח תקווה. 
התלמידים בבית ספר ראשונים, היו ילדים מקסימים. הרגשתי לידם נוח ובכייף. כמו שאני יושבת ליד הבן שלי. כולם עבדו מכל הלב. המפגשים שם עשו לי ממש צמרמורת של התרגשות.
 
העשרה
יהדות איראן: " (או קהילת יהודי פרס) היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות מבין הקהילות היהודיות באסיה – קהילה יהודית מזרחית בשטחה של איראן המודרנית. גם כיום יהודי איראן נקראים במוסדות שונים יהודי פרס ומנהגיהם "מנהג יהודי פרס", על שם הממלכה הפרסית והשפה הפרסית."
 
מוחמד רזא שאה פהלווי  26 באוקטובר 1919 – 27 ביולי 1980, היה השאה האחרון של איראן, שלט בשנים 1941-1979. הוא ירש את השלטון מאביו, רזא שאה (1877 – 1944), ומשל במדינה בשלטון אוטוקרטי בסגנון של שושלת אימפריאלית שראתה באומה האיראנית כצאצאית של הארים. הוא הודח מהשלטון בעת המהפכה האיראנית בשנת 1979.
 
תשע"ה

מילון

הסוכנות היהודית
ארגון יהודי כלל עולמי שמרכזו בישראל, הפועל מכספי תרומות ובשותפות עם תורמים מרחבי העולם ומישראל.

יהדות איראן
יהדות איראן (או קהילת יהודי פרס) היא אחת הקהילות היהודיות הגדולות מבין הקהילות היהודיות באסיה - קהילה יהודית מזרחית בשטחה של איראן המודרנית. גם כיום יהודי איראן נקראים במוסדות שונים יהודי פרס ומנהגיהם "מנהג יהודי פרס", על שם הממלכה הפרסית והשפה הפרסית.

מוחמד רזא שאה פהלווי
מוחמד רזא שאה פהלווי 26 באוקטובר 1919 - 27 ביולי 1980) היה השאה האחרון של איראן, שלט בשנים 1941-1979. הוא ירש את השלטון מאביו, רזא שאה (1877 - 1944), ומשל במדינה בשלטון אוטוקרטי בסגנון של שושלת אימפריאלית שראתה באומה האיראנית כצאצאית של הארים. הוא הודח מהשלטון בעת המהפכה האיראנית בשנת 1979.

ציטוטים

”עבודה מבלי להתפנק.“