מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה לארץ בארגז התפוזים

שושנה ואוניל
שושנה בצעירותה
כיום זה נשמע משעשע, אך הדרך לא הייתה קלה

סיפור עלייה שהתחיל בארגז התפוזים
נולדתי בעיראק בשנת 1948. באותן שנים לאבי הייתה מכבסה שם, אמי הייתה תופרת מדי צבא ואבי היה
מכבס ומגהץ אותם. לכן, הרבה מהמכרים שלו היו אנשי צבא. לילה אחד הגיע לביתנו קצין מהצבא ואמר
כי עלינו להתארגן כי הוא מבריח אותנו לפלסטין.
 
 
 
 
בהתחלה לא הסכים אבי' כל חיינו היו בעיראק, העסק, המשפחה… לא זוכרת כיצד, אבל כעבור כמה זמן
הייתה כבר משפחתי על המשאית ואני ביחד עם אחיי בתוך ארגזים גדולים ומעלינו תפוזים!
הכול כמובן על מנת להסתיר אותנו. ככה נדדנו מכפר לכפר בתוך ארגזי התפוזים עד שבכפר ששמו חנקין
עברנו מארגזי תפוזים לחמורים!
 
כיום זה נשמע משעשע, אך הדרך לא הייתה קלה, לא היו לנו מים ומזון וכל הדרך היו על גופנו אותם בגדים,
הרי שכל הרכוש נותר בעיראק. לאחר תקופה מסוימת הגענו לפרס ושם היינו שנתיים עד שעלינו ארצה.
בפרס עבד אבי כאח בבית חולים מקומי. אני, כאחות הבכורה בבית הייתי עושה את כל העבודות,  הבישולים, הניקיונות. דאגתי לאחיי ואבי היה דואג לכל האנשים ומארגן את עלייתם לארץ.
גם בארץ, מיד אחרי העלייה היו חיינו מלאי תהפוכות. מספר חודשים שהינו ב"שער העלייה" ולאחר מכן
הגענו למעברה באזור ירושלים. גרנו באוהלים שלא היו מחזיקים מעמד בגשם ופשוט עפים! האוכל והמים
אף פעם לא היו מספיקים, אך זוכרת אני, כיצד היינו מתגנבים לפרדסים ולמטעים וקוטפים תאנים וזיתים,
מהם הייתה אמי מכינה שמן. את העגבניות ועוד מיני ירקות היינו מביאים מהקיבוץ הסמוך, מקיבוץ רמת רחל
וכך היינו שורדים ועוברים עוד יום.
הימים האלה רחוקים ממני היום, בהמשך התחתנתי והקמתי משפחה משלי, היום אני סבתא לנכדים
ומאושרת בחלקי, לא חסר לי דבר !
הדברים הקשים שעברתי למדו אותי להיות מאושרת, להעריך ולכבד!

מילון

מעברה
מעברה פירוש המילה / הביטוי: מחנה לעולים החדשים בשנות ה-50 בישראל.

ציטוטים

”הדברים הקשים שעברתי למדו אותי להיות מאושרת, להעריך ולכבד!“