מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה והקליטה של שמואל כהן בארץ

נכדתי מאי ואני - צולם בחצר בית הספר
תמונת חתונת שמואל ונעמי בירושלים
החיים במעברה

נולדתי בבגדד שבעיראק, גדלתי במשפחה של שמונה נפשות ומפרנס יחיד שהיה סוחר בחנות בגדים. כמובן שהיה קשה אבל עד כמה שזכור לי לא היינו מודעים למשפחות בעלות מעמד גבוה יותר כך ראינו משפחה שחיה בצורה נורמטיבית ללא דרישות מיוחדות. הסתפקנו במועט ולא הרגשנו חוסר.

מנהגים

הקהילה היהודית חיה בצורה קרובה לדת כיבדו את הדת ואת המנהגים של הדת. בליל שבת המשפחה הייתה מתאספת לקידוש וכמובן כל המשפחה לקחה חלק פעיל בארוחת השבת, הארוחה לא היתה מתחילה לפני שאבא שלי חזר מבית הכנסת.

החגים

אני זוכר במיוחד את חג הפסח שהיו מתכוננים אליו במשך שבועות כולל הכנות וסידורים מיוחדים. למשל אפיית המצות אני זוכרת זאת למרות גילי הצעיר (כבן 12) הייתי מצטרף לאבי היינו קונים את החיטה מביאים הביתה וכל המשפחה היתה מתארגנת לניקוי החיטה משעורה ואבנים על מנת שהמצות יהיו כשרות למהדרין. לאחר התהליך אבא היה לוקח את החיטה למטחנה כדי לטחון את הקמח. כמה ימים לפני ליל הסדר מגיע הזמן לאפות את המצות. היינו מתאספים בבית כמה משפחות יחד והעבודה נעשתה בשיתוף פעולה עד לסיום מלאכת האפייה.

ליל הסדר

את ליל הסדר חגננו בשתי לילות. זה סדר כהלכתו היינו קוראים את ההגדה גם בעברית וגם בערבית וזה נמשך אל תוך שעות הלילה המאוחרות. כמובן שבמהלך קריאת ההגדה היינו מספרים הרבה סיפורים ובדיחות וזו הייתה המשמעות של אווירת חג הפסח בביתי.

העלייה לארץ

לאחר מאורעות ופרעות ביהודים בין השנים 1941-1942 הקהילה היהודית החליטה לעלות לארץ . העלייה לקחה זמן ובפועל עלינו ארצה בשנת 1951. הייתי בן 13 וכאשר הגענו לארץ העבירו אותנו למעברות שם גרנו בתוך אהלים. אינני מסוגל לתאר את הקושי באותה התקופה לעומת היום. נדמה לי שבאותה התקופה לא ידענו להסביר את הקושי אבל היום במבט לאחור אני מסתכל על זה כעל חוויה לא נעימה.

באותה תקופה עבדתי קשה והתגייסתי לצבא. לאחר תום השירות הצבאי חיפשתי דרך להתפרנס ועבדתי בכל עבודה שמצאתי על מנת לעזור לכלכלת הבית.

לאחר מכן למדתי שרטוט, לא התחברתי לעבודה מסוג זה ואז למדתי מסגרות טכנית, הייתי שכיר מספר שנים עד שלבסוף הפכתי לעצמאי ופתחתי עסק לבניית מכונות לתעשיה. ובזה התפרנסנו משפחתי ואני .

בשנת 1964 התחתנתי עם בחירת לבי נעמי. נולדו לנו ארבעה ילדים , לצערנו איבדנו בת אחת באסון הכרמל בשנת 2010 כשהיתה קצינת חינוך בכלא נווה תרצה. אנחנו חיים אם הכאב הזה עד היום ומשתדלים לחיות חיים נורמליים עד כמה שאפשר. יש לנו שמונה נכדים ושני נינים שיהיו בריאים.

הזוית האישית

סבא שמואל: הייתה לי חוויה מדהימה עם הנכדות שלי ולראות איך הן מתרגשות מהסיפורים, וכותבות את מה שאנחנו מספרים וכמובן להינות משאר הסיפורים של הסבים וסבתות האחרים.

מאי: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבא, התכנית מאוד השפיעה על הקשר שלי ושל סבא ושמחתי להשתתף בתכנית זו.

קישור לסיפור של סבתא שלי שתועד ע"י אביב: "העלייה של נעמי כהן מעיראק".

מילון

מעברות
"יישוב קליטה" - היו יישובים זמניים, אשר התקיימו במדינת ישראל בשנות ה-50.

ציטוטים

”לא לאבד תקווה לעולם כי החיים גם ממשיכים גם בטוב וגם ברע“