מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה הגדולה

יעל וענבר יחד
אני ואחותי גלאדיס
העלייה לארץ מטוניס

העלייה לארץ

אני ומשפחתי היינו בעיר גבס בטוניס. לאבי הייתה חנות עם שישה  עובדים  הוא היה חייט צבאי ופרנס אותנו טוב. היינו בבית ספר ולמדנו בו צרפתית יחד עם הצרפתים אבל הכיתות של הצרפתים היו נפרדות משל היהודים. היינו משחקים באותה חצר ומאוד נהנינו. היינו משפחה מאושרת עד שאבי שמע מהקליינטים  הצבאיים שבעוד כמה שנים השלטון הצרפתי יוצא מטוניס. אז אבא החליט להתכונן לעזיבת טוניס ובשנת 1951 עזבנו. שטנו באנייה מטוניס לצרפת כשהייתי בת 12 ונשארנו שם 11 חודשים במחנה עולים בשם "דוד" במרסיי. המשכנו ללמוד צרפתית בבית הספר ופעמיים בשבוע למדנו קצת שירה בעברית. היה חורף קשה מאוד, לילדים הייתה חוויה מהנה אך להורים היה מאוד קשה כי היינו משפחה גדולה עם 9 ילדים, שמונה בנות ובן. אני הייתי הבת השנייה. השירותים והברזים היו בחוץ והמים היו קפואים. לאחר 11 חודשים עלינו לאנייה בשם "ארצה" והפלגנו לארץ.

האנייה "ארצה"

 

הגענו לחיפה כשהייתי בת 13 ושהינו שם שבוע ימים. אחר כך העבירו אותנו למעברת באר יעקוב ושם היינו שבועיים באוהלים. לאחר מכן, העבירו אותנו לצריף פחונים. נשארנו שנתיים במעברה ושם למדתי בבית ספר ממלכתי בכיתות ו' וז'. לאחר מכן עברנו לשיכון עמידר בעיר לוד ושם המשכתי ללמוד עד כיתה ח'. כשבאנו ארצה החלב, הביצים ותפוחי האדמה היו באבקות. אמי לא יכלה לאכול את האבקות אנחנו כילדים אכלנו הכל כי זה מה שהיה לאכול. כשעברנו לשיכון עמידר הייתה לנו גינה ובנינו לול שבחלק העליון היו תרנגולות ובחלק התחתון הייתה עזה וכך היו לנו ביצים מהתרנגולות וחלב מהעזה. בנוסף גידלנו בגינה ערוגה של ירקות וכך יכולנו לאכול כל מיני מאכלים שאהבנו. היו לנו בגינה גם עץ תפוחים, עץ גויאבות ועץ אגסים.

החג הראשון שעשינו בשיכון היה חג סוכות. עשינו סוכה במרפסת, חיברנו נורה וקישטנו את הסוכה מכל מיני ציורים ותמונות. היה כיף של סוכות. היו לנו שכנים בשם שמשון צרפתי ואשתו סולטן שבאו מקיבוץ עם תינוקת בשם עופרה. הם גם היו טוניסאים והיינו כמו משפחה יחד. גרנו דלת מול דלת ואת כל החגים חגגנו יחד. הייתה לכולנו חוויה מאוד יפה. אני ואחותי שגדולה ממני בשנה וחצי נאלצנו ללכת לעבוד ולהביא קצת כסף למשפחה. אמי הייתה עקרת בית וגם טיפלה בגינה ואבי היה חייט צבאי בטוניס ופה בארץ עבד כפועל בתל השומר וגם היה חייט צבאי וכך יכלו שאר הילדים ללמוד יותר.

חלק מהילדים  המשיכו ללמוד והגדולים יצאו לעבוד, אחותי הגדולה עבדה בבית חרושת לסיגריות ובגיל 16 אני הלכתי לעבוד במפעל אלקטרוניקה בשם "טלרד". בעבודה המנהל עבודה אמר לי לשנות את שמי לשם עברי אז בחרתי לעצמי את השם יעל אך בתעודה שמי נשאר מרסל. אחותי החמישית אֶלֵן למדה בתלפיות מגיל 10 עד גיל 15. שאר הילדים למדו בבית ספר בלוד. אף אחד מאתנו לא שירת בצה"ל משום שהיינו משפחה דתית. כעבור 10 שנים עברנו לשיכון אחר בלוד בבניין של 4 קומות וגרנו בקומה רביעית בלי מעלית. שמשון צרפתי הציע לנו לעבור לשיכון זה וגם עזר לנו במעבר לשם. אחרי כמה שנים כולנו התחתנו וכל אחד עבר לבית משלו. רובם גרו בלוד, אני עברתי לכפר סבא.  אחרי מלחמת ששת הימים אחי ציון ואחותי תמר עם משפחותיהם עברו לארצות הברית (ניו יורק). להורי היה מאוד קשה לצערי עברו שנים והורי חלו ונפטרו. אחותי הגיעה לבקר בארץ כל שנתיים עד היום. ואחי לצערי נפטר לפני שנתיים ממחלה קשה. היום כולנו סבים וסבתות.

הזוית האישית

שמחתי להיות עם נכדתי היקרה ענבר וינטה בקשר רב דורי זו חוייה בלתי נשכחת בשבילי.

מאוד נהניתי עם סבתא וגם בשבילי זאת הייתה חוויה מאוד מהנה.

מילון

קליינט
לקוח

ציטוטים

”למרות שהיו הרבה קשיים בארץ, עם השנים התגברנו עליהם והגשמנו את החלום“