מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתכנית הקשר הרב דורי

העלייה מעיראק

תמונה שלי ושל סבי.
סבי ומשפחתו שעלו לארץ ביחד.השה
סבא יעקב ומשפחתו עולים לארץ

אני, יעקב, נולדתי בעירק, בעיר בצרה, בשנת 1950.

אבי, אמי, אחותי ואני  נשארנו בעיראק אחרי שסגרו את הגבולות ולא נתנו ליהודים לצאת.

בשנת 1960 אבי ז"ל שילם כסף רב לעובד שהיה אצלנו בבית כדי שיארגן לנו סירה כדי לעבור

את הגבול לפרס ומשם לארץ.

אחותי ואני לא היינו מוכנים לזה ולא ידענו על התוכנית, ההורים סיפרו לנו ברגע האחרון ואבא נאלץ להשאיר את כל רכושנו מאחור.

השה (המלך  של פרס) תמך ואהב יהודים ולכן אפשר להם לעבור דרך פרס בדרכם לישראל.

הייתי בן שבע, לא ידעתי ולא הבנתי מה קורה עד שלילה אחד נסענו לנהר שנקרא "שט אל ערב"

שנמצא על הגבול בין עיראק לאיראן (פרס, בזמנו). באותו ערב הורידו אותנו לסירה לא ממונעת כדי שלא תשמיע רעש. היה לנו מאוד קשה באותו הלילה כי הבריחה עצמה הייתה חייבת להתבצע בשקט.

במהלך הזמן הזה שהינו בבית מלון בפרס והייתה לנו בעיה קשה עם השפה, ובנוסף לקח לנו כחודשיים עד שנוצר קשר עם שליחים מארץ ישראל ועד שהגיע מטוס שהעלה אותנו לישראל.

אמא ז"ל ספרה לי שאבא היה צריך לקנות ביצים כדי שיהיה לנו אוכל, הוא הלך למכולת בפרס ומכיוון שהוא לא ידע את השפה ולא ידע כיצד אומרים ביצים, הוא החליט להדגים זאת ובעודו עומד הוא כופף מעט את ברכיו, שם את הידיים בין הרגליים ואמר: קו קו קו וכך האנשים שהיו סביבו הבינו שהוא רוצה ביצים.

זו דוגמה אחת לתלאות שעברנו, אני לא זוכר הרבה מהתקופה חוץ מסיפורים ששמעתי מהמסע הזה  שערך כחודשיים.

הזוית האישית

נהנתי לכתוב וללמוד את סיפורו של סבי, למדתי המון דברים על סיפור עלייתו ועל משפחתו. מאחלת למשפחתי ולי עוד המון שנים עם הסבא והסבתא המדהימים שלי.

מילון

השה
המלך של פרס

ציטוטים

”"אל תוותרי אף פעם."“